(פסק-דין, בית המשפט העליון, השופטים ריבלין, גרוניס והנדל): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ה"פ 250/08], שהורה למערערת לחשוף בפני המשיבים 1-2, מפעילי האתר brokertov.net, את כתובת ה- IP של גולש אנונימי באינטרנט, בעל כתובת דוא"ל בשירות Gmail. המשיבים 1-2 מבקשים לפתוח בהליכים משפטיים נגד אותו גולש אנונימי, שלטענתם הקים ברשת אתר בשם brokertov.com, שתכניו וצורתו מפרים את זכויות הקניין הרוחני שברשותם. נפסק -

• השופט א' ריבלין: מאז הגשת הערעור ניתן פסה"ד ב- רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ ונקבעה בו הלכה עקרונית לגבי חשיפת פרטיהם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט. במקרה דנן, בניגוד לפס"ד מור, לא הזכות לשם טוב היא שנפגעה, כי אם קניינם הרוחני של המשיבים. חשיפת זהותו של גולש אנונימי, לצורך הגשת תביעה בגין הפרת סימן מסחר, אינה כרוכה בפגיעה בחופש הביטוי (אף כי בשני המקרים עלולה להיפגע זכותו של הגולש לפרטיות).
• הבדלים אלה, בין עניין מור לבין המקרה דנן, עשויים להשפיע על האיזון בין השיקולים השונים לעניין חשיפת זהותו של גולש אנונימי ומידת ההגנה שראוי להעניק לאנונימיות אינה בהכרח זהה. אולם, בהבדלים אלה, אין כדי לפתור את שאלת סמכותו של ביהמ"ש ליתן סעד נגד צד שלישי, אשר נגדו אין לנפגע העוולה עילת תביעה ישירה. ההכרעה לגבי האיזון בין השיקולים מותנית בקיומה של מסגרת דיונית מתאימה להכרעה זו. הכרה באפשרות לרתום את מערכת המשפט לשם עריכת הליך מעין חקירתי, עוד בטרם משפט, מצריכה הסדרה חקיקתית. אין בהיעדרה של מסגרת דיונית כאמור כדי לאיין את קיומה של העוולה. זכות הקיימת במרחב הפיזי, קיימת גם במרחב הווירטואלי.  
• המשיבים לא טענו לקיומה של עילה ישירה נגד המערערת ודי בכך על-מנת לקבוע כי דין הערעור להתקבל. המערערת אינה בעל הדין המתאים לחשיפת פרטיו של בעל כתובת Gmail: היא אינה מפעילה או מספקת את השירות ואף אינה בעלת האתר. עצם קיומו של קשר בין המערערת לחברת Google Inc, המפעילה את השירות Gmail, אינו בסיס מספיק לראות בהן כבעלות דין חליפיות.
• הקשיים באיתור המעוול האנונימי אינם מתמצים בקשיים משפטיים. קיימים קשיים מעשיים-טכנולוגיים באיתורו, עד אשר השאלה המשפטית הופכת אקדמית ממש. המידע המצוי בידי Google Inc מתמצה בפרטים אשר בעל כתובת הדוא"ל מוסר בעצמו, ככל שיבחר לדווח, ואין כל דרך לאמתם. אף לא ברור שבעל כתובת ה- Gmail הוא גם בעל האתר המעוול. הקשיים הטכנולוגיים מקשים גם על האפשרות לבצע המצאת כתבי בי-דין לכתובת הדוא"ל של מי שבחר לבצע עוולה באמצעות אותו דואר, אפילו ניתן היה לעשות כן במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי. הדברים צריכים בחינה לגופם.
• השופט נ' הנדל: לא ברור שנדרש הסדר חקיקתי כדי להגיש תביעה נגד Google Inc. ייתכן שלו Google Inc הייתה מצטרפת לתביעה, כי אז ניתן היה לברר האם מכוח הקשר בין החברה לבין Gmail, מוטלת חובה לחשוף את פרטי בעל הכתובת. תשתית עובדתית כזאת לא הוגשה, היא אינה מצויה בידיעה שיפוטית וייתכן כי די בה כדי לעבור את המשוכה הדיונית. דיני האינטרנט, כמו הרשת עצמה, חוצים גבולות וירטואליים ופיזיים בלא מאמץ. מוקדם מדי לשלול, לפי הדין הישראלי, את אפשרות התביעה כאמור, מבלי שהמארג העובדתי יוצג בפני ביהמ"ש.
• לעניין אפשרות ביצוע מסירה לכתובת הדוא"ל, למי שביצע עוולה באמצעות הכתובת, הנטייה היא שתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות המצאה כזו בגדר תחליף המצאה. המצאה באמצעות מערכת דוא"ל אינה זרה לתקנות, זאת בכפוף לכך שהנמען מסר את כתובתו לצורך כך. נדמה כי במקרה המתאים, ביהמ"ש רשאי לקבוע מסירה לדוא"ל כתחליף המצאה.