(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ס' ג'ובראן): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם [תה"ג 9331/09], בה הוחלט להעביר למשיב מסמכים במסגרת הליך הסגרה המתנהל נגדו. העורר עתר להכריז על המשיב כבר-הסגרה לארה"ב, בעקבות מעשי מרמה וזיוף שביצע לכאורה נגד רשויות המס בארה"ב. ביהמ"ש קמא פסק כי יועברו למשיב תכתובות דוא"ל שנערכו בין משטרת ישראל לבין גורמי החקירה בארה"ב, במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם. העורר טען כי אין הצדקה להעביר את תכתובות הדוא"ל לעיון המשיב, שכן אין מדובר בחומר חקירה, אלא בהתכתבויות פנימיות. נפסק - חובת הגילוי של חומר ראיות, בכל הנוגע להליך הסגרה, קבועה בתקנה 8 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות), התשל"א-1970. התקנה קובעת כי אם הוגשה עתירה להסגרה, רשאי המבוקש או סניגורו לעיין בכל חומר ראיות בכתב הנוגע לעתירה ומצוי בידי העותר. בקשה לגילוי חומרי חקירה בהליך הסגרה היא בעיקרה איזון בין זכויות ואינטרסים. מחד, זכותו של המבוקש להליך הסגרה הוגן ומנגד, זכויותיהם של אחרים הקשורים להליך וכן האינטרס הציבורי המגלם את התחייבויותיה הבינלאומיות של המדינה. בהלכות שנפסקו בהסדר המקביל שבחוק סדר הדין הפלילי, בכל הנוגע לתרשומות פנימיות ודומיהן, נקבע כי באופן עקרוני הן אינן פתוחות לעיון ולרוב לא יסווגו כחומר חקירה. הלכות אלו חלות גם בכל הקשור להליכי הסגרה. לאחר עיון בתכתובות הדוא"ל, יש לקבוע כי אין להיעתר לבקשת המשיב למסור לידיו את התכתובות, שכן אין מדובר בחומר ראיות הנוגע לחקירה. מדובר בתכתובות בין גורמי אכיפת החוק בישראל ובארה"ב בנושאים קונקרטיים פנימיים, שאין בהם כדי להועיל להגנת המשיב במידה המצדיקה את חשיפתן וזאת לאור האינטרס הציבורי המשמעותי במקרה זה. הערר התקבל.