(פסק-דין, שלום ראשון לציון, השופט רפי ארניה): התובעים הם בני זוג והוריו של התובע 1, בני העדה המוסלמית ותושבי הכפר ג'ואריש. הנתבעים הם חברה העוסקת בצילום אירועים ומנהלה. הנתבעים צילמו את טקס החינה של התובעים 1-2 ופירסמו תמונות מהאירוע באתר האינטרנט של הנתבעת 1. התובעים פנו אל הנתבעים בדרישה להסרת התמונות מהאתר, בטענה כי אלו פורסמו ללא הסכמתם ותוך פגיעה בפרטיותם, הואיל והן משפילות ומבזות אותם בקרב קהילתם. הנתבעים הסירו את התמונות מיידית. נפסק - אין חולק כי ההזמנה כוללת הסכמה לפירסום התמונות באתר האינטרנט, אך אינה נושאת את חתימת מי מבני הזוג או קרוב משפחתם שביצע את ההזמנה (נעים). הנתבעים ביססו את טענת ההסכמה על כך כי במקרים רבים אחרים, בהם הזמין אותם נעים לצלם, פורסמו צילומים מאירועי בני המשפחה באתר האינטרנט. גם אם ניתן היה ללמוד מכך על הסכמה מכללא, הרי שהנטל להוכחת עובדה זו מוטל על כתפי הנתבעים. לא הובאו כל תמונות מאירועים קודמים כנטען והיעדרן באתר של תמונות מסוג זה מלמדת כי הטענה לא הוכחה. מדרגתה הגבוהה של הזכות לפרטיות במשפט הישראלי נגזרת גם דרגת הוודאות הקרובה כתנאי להסקת מסקנה על ויתור עליה. ההסכמה לפירסום התמונות באתר אינה מופיעה בטקסט בולט וברור בהזמנה, במובחן משאר פרטי ההזמנה, אלא מובלעת בתוך תנאי ההתקשרות. לא היה בפני הנתבעים מצע עובדתי מניח את הדעת, ממנו עולה כי שבני הזוג נתנו הסכמה מרצון ומדעת לפרסום תמונותיהם באתר ולפיכך נקבע כי לא ניתנה הסכמתם לפירסום. כתוצאה מפירסום התמונות באתר נגרמו לבני הזוג ביזוי או השפלה כהגדרתם בחוק הגנת הפרטיות (ס' 2(4)) וזאת בקרב בני כפרם, בני העדה המוסלמית. אף הוכחה עילת התביעה לפי ס' 2(6) לחוק הגנת הפרטיות (לשם ריווח), הואיל והתמונות פורסמו באתר מסחרי לכל דבר ועניין, המהווה "חלון ראווה" לעסק הנתבעים. תביעת ההורים נדחתה. הנתבעים יפצו את התובעים 1-2 בסך של 40,000 ש"ח.