(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט זאב המר): ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [בש"א 152863/08, בתיק א 14303/08], בה נדחתה בקשת המערערת להורות על חשיפת פרטי גולשת אנונימית, שהתבטאה בגנות המערערת והחנות שבניהולה בפורומים באתרי האינטרנט של המשיבות. נפסק - נושא חשיפת זהותם של גולשים אנונימיים טרם הוסדר בחקיקה ובפסיקה הסתמנו שלוש גישות בעניין זה. דעת ביהמ"ש כדעת השופטת פלפל בעניין מזמור הפקות, בו קבעה כי די בראיות לכאורה לביצוע עוולה כדי לאשר התערבות משפטית וחשיפת פרטי הגולש. קיים מתח מתמיד בין הזכות לשם טוב לזכות לחופש הביטוי. הפרת האיזון בין זכויות אלו, או הסטתו לכיוון חופש הביטוי האנונימי ברשת, אינו נובע מהחלטה מושכלת של המחוקק, אלא רק תוצאה של האפשרות הטכנולוגית לעשות כן. כבודו ושמו הטוב של האדם הם ערכים חברתיים יסודיים, שמעמדם והיקפם לא יכולים להיות מוכתבים ומעוצבים רק על-ידי הטכנולוגיה. השימוש בטכנולוגיה אמור להיות כפוף לערכים החברתיים. החשש מפני פגיעה בחופש הביטוי והדמוקרטיה, אם ניתן יהיה להסיר את מחסה האנונימיות, נראה מוגזם, שלא לומר חשש שווא. כלום לא ידענו חופש ביטוי מלא לפני פיתוח האינטרנט? אין מדובר בדרישה לצנזורה מוקדמת, אלא בקבלת אחריות בדיעבד על גרימת נזק לזולת. מדוע יהיה אדם אחראי לעוולה שגרם בפרסום בכל אמצעי אחר, קונבנציונאלי או אלקטרוני, אך יהיה פטור מכך אם פרסם את דבריו באינטרנט. עיקרו של הפרסום נשוא התובענה הוא אכן הבעת דעה לגיטימית של לקוח לא מרוצה, למעט משפט אחד בו גלומה האשמה מפורשת ברמאות ובנוכלות מכוונת. יש לקבל את הערעור ולמסור למערערת את הפרטים המזהים שיש בידי המשיבות.