(פסק-דין, שלום כפר-סבא, השופט דוד גדול, 2.3.2010): התובע ביקש לרכוש כרטיסים למשחק גמר ליגת האלופות, שנערך בעיר אתונה, עבורו ועבור בנו. את הכרטיסים הזמין באתר האינטרנט "טיקט שופ", המתמחה במכירת כרטיסים לאירועי ספורט. התובע ובנו טסו ליוון, אך למרות מגעים מול הנתבע, לא הצליחו לקבל לידם את הכרטיסים ולהיכנס למשחק. התביעה היא בגין נזקי התובע ועוגמת הנפש שנגרמה לו. התובע טען כי הנתבע הוא זה שפעל מולו לאורך כל התקופה וכי לכאורה אין אישיות משפטית ברת-תביעה בשם "טיקט שופ". הנתבע טען כי הוא רק עובד שכיר באתר הכרטיסים. נפסק - ההזמנה בוצעה באמצעות אתר אינטרנט, שלפי כתובת שם המתחם שלו מיוחס לטיקט שופ כחברה המצויה בישראל. המסגרת הנורמטיבית בנושא המחלוקת היא חוק הגנת הצרכן ובפרט הוראות ס' 14ג', שעניינו בעסקת מכר מרחוק. הנתבע בחר שלא להציג תלוש משכורת, או מסמך שווה ערך, על-מנת להוכיח כי היה סה"כ עובד שכיר. הנתבע הנכון, הראוי והיחידי בפרשה, הוא הנתבע דנן. הנתבע הפר את הוראות החוק דלעיל בכך שלא פרט את הנדרש ממנו, לרבות מקום אספקת הכרטיסים ופרטי קשר בישראל. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 6,240 ש"ח בגין נזקיו הישירים וכן פיצוי בסך 65,000 ש"ח בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו ולבנו.

עדכון: ביום 25.7.2010 דחה ביהמ"ש המחוזי מרכז (השופטת נגה אהד) את ערעור הנתבע ביחס לאחריותו, אך הפחית את הפיצוי בגין עוגמת הנפש ל- 20,000 ש"ח {ע"א 23676-04-10 מור יצחק נ' אמיר אריק}.