(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופטים טל, פינקלשטיין וסטולר): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בראשון לציון [פ 4343/06]. המערערים, שתי חברות ומנהלן, הורשעו בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן, לאחר שהציעו למכירה מחשבים ומוצרים נלווים באמצעות אתר האינטרנט של המערערת 1. המערערים חייבו את הצרכנים בתשלום אך לא סיפקו את המוצרים שנרכשו בעסקאות "מכר מרחוק". בגזר-הדין, הושתו על המערער 3 חמישה חודשי מאסר בפועל (שלא לריצוי בעבודות שירות) 7 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס של 60,000 ש"ח. כן הוטל קנס כספי של 10,000 ש"ח על כל אחת מהמערערות 1 ו-2. נפסק -

• יש להכריע האם המערערת 1 היא "עוסק", כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, או "קניון אלקטרוני" המתווך בין ספקים לצרכנים תמורת עמלה. בית המשפט קמא לא טעה שקבע שכל המערערים פעלו כמערכת אחת ושעה שקבע כי המערערות 1-2 הינן "עוסק" כמשמעותו בחוק, אשר פעלו בניהולו ובאמצעותו של המערער 3.
• האם בעסקת "מכר מרחוק" חייב העוסק לדאוג להימצאות מלאי בכל עת? בענין זה בית המשפט קמא בא לכלל טעות, שכן מלשון ס' 2(א)(18) לחוק לא עולה החובה להחזיק מלאי, אלא כתוב בו שכמות הטובין שבמלאי היא פרט מהותי בעסקה. המחוקק יכול היה לקבוע לגבי "מכר מרחוק" שיש חובה להחזיק מלאי, כפי שחייב זאת לגבי "מכירה מיוחדת" ומשלא עשה כן, אין זאת כי כוונתו הייתה שאין חובה להחזיק מלאי כשמדובר ב"מכר מרחוק".
• על העוסק לגלות לצרכנים מהי כמות הטובין שבמלאי גם כאשר מדובר ב"עסקה מרחוק", בה הוא לא חייב להחזיק במלאי. ההדגשה היא על הגילוי. דהיינו, העוסק יכול לומר שהכמות הנמצאת בידו היא "0". החשוב הוא שיגלה את המצב לצרכן לאשורו. לפיכך, יש לקבל את הערעור ולזכות את הנאשמים מהעבירה של אי-אחזקת מלאי סביר של טובין ויש לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע לעבירה של איסור הטעיית צרכן בענין מהותי בעסקה בנסיבות מחמירות, בכל הנוגע לעובדה שלא היה למערערות מלאי של טובין.
• יש לדחות את טענת המערערים לפיה ביטול העסקאות לא היה כדין, זאת מכוח ס' 14ג לחוק. ב"כשל החקירתי" נשוא טענת המערער לא היה כדי לפגוע בהגנתו. אף יש לדחות את טענת המערערים בדבר העדר חובה להשבת כספים, שכן כשמדובר במכר מרחוק, העוסק חב חובת השבה, בין אם קיבל כספים ובין אם לאו וחובה זו חלה עליו מעת שהצרכן שילם, בין אם התשלום הגיע לידיו של העוסק ובין אם לאו.
• לאור העונשים שנקבעו בפסיקה בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן ולאור העובדה שהמערערים זוכו מהאישום של אי-החזקת מלאי, קבע ביהמ"ש כי המערער 3 ירצה 3 חודשי מאסר בלבד, בעבודות שירות והקנס שהוטל עליו הופחת ל-40,000 ש"ח.