(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופטים פינקלשטיין, גרוסקופף ואמיר): המשיב החזיק במחשב האישי בביתו ועל גבי תקליטור DVD שצרב, אלפי תמונות וסרטים בעלי אופי פדופילי. את התכנים הנ"ל הוריד למחשב באמצעות תוכנת שיתוף קבצים. במסגרת הליך שהתנהל בביהמ"ש השלום בפ"ת [פ 3410/08], הודה המשיב בעבירה של החזקת חומר תועבה. ביהמ"ש החליט להימנע מהרשעתו ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. המדינה ערערה על אי-הרשעת המשיב. נפסק - על ביהמ"ש מקובלת העמדה הרואה בחומרה רבה את העבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין. ביהמ"ש צריך ליטול חלק במיגור התופעה החמורה של התעללות מינית בקטינים, גם כאשר הפגיעה עקיפה בדרך של החזקת חומר פדופילי. המאבק נעשה גם בדרך של אכיפת הדין הפלילי, לרבות הרשעה וענישה מתאימה. ואולם, עבירה זו של החזקת חומר תועבה אינה מן העבירות שלעולם אין לנקוט בהן את הדרך של הימנעות מהרשעה ויש לבחון כל מקרה לגופו. מן הראוי שלא להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא. לפנינו מקרה יוצא דופן בנסיבותיו ויש לראותו כמקרה יוצא מהכלל המעיד על הכלל, היינו, שהכלל הוא הרשעת מי שעובר את העבירה דנן (ס' 214(ב3) לחוק העונשין). במקרה זה מתקיימות נסיבות רבות הנוגעות הן למעשה העבירה והן לנסיבותיו האישיות של המשיב, היוצרות בהצטברותן "איכות" המביאה לשקול אי-הרשעה (ובפרט העובדה כי המשיב עבר התעללות מינית בילדותו, שהיא בעלת זיקה ישירה לעבירה שנעברה על-ידו). הערעור נדחה. היקף העבודות לתועלת הציבור שהוטלו על המשיב הוגדל ל-200 שעות.