(החלטה, מחוזי ת"א, השופט חאלד כבוב): הנאשם עתר לאסור את פרסום שמו, בהתאם לסמכות ביהמ"ש לאסור את פרסום שמו של נאשם בפלילים. איסור הפרסום נתבקש ביחס לכל מאגר מידע או אמצעי תקשורת, למעט המרשם הפלילי ומערכת הניהול הפנימית של הנהלת בתי המשפט, בטענה כי הדבר נחוץ למניעת פגיעה בפרטיות המבקש. נפסק - דין הבקשה להידחות. מדובר בפסק-דין שיצא תחת ידיו של ביהמ"ש לפני חודשים רבים, פורסם בכלי התקשורת הכתובים, באתרי האינטרנט, כמעט בכל אתר חדשותי ובחלק לא מבוטל של המאגרים המשפטיים. המבקש לא עשה דבר במשך חודשים רבים ונזכר בשלב מאוחר לעתור לביהמ"ש בסוגיה זו, תוך שהוא מעלה טענה לא מבוססת של פגיעה חמורה בפרטיותו. משויתר המבקש על כל טענה בנדון במועד הרלבנטי ומשניתן פרסום רחב בדבר הרשעת המבקש, אין מקום להעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, כאשר איסור הפרסום יורד לשורשו של ענין ופוגע פגיעה ממשית בעיקרון פומביות הדיון. גם העובדה כי הנאשם הורשע בדין, מטה את נקודת האיזון לחובתו.