(פסק-דין, שלום ראשון לציון, השופט אורן שוורץ): תביעת לשון הרע בגין טוקבק שפורסם נגד התובעים באתר "גלובס" באינטרנט, אותו מפעילה הנתבעת. בעקבות פניית התובעים, הוסר הטוקבק לאחר שהופיע בעמוד הכתבה כ-50 שעות. לטענת התובעים קמה אחריות הנתבעת מכח ס' 11 לחוק איסור לשון הרע (אחריות בשל פרסום באמצעי תקשורת) וכן מכח דיני הרשלנות. כן עתרו התובעים לחשיפת פרטי הגולש שפרסם את הטוקבק. נפסק -

• הדברים שפורסמו בטוקבק אודות התובעים עולים כדי לשון הרע, הואיל והוא כולל ביטויים פוגעניים אודות התובעים ויש בו כדי להשמיץ אותם ולבזותם בעיני אחרים. העלאת הטוקבק באתר הנתבעת עונה על הגדרת פרסום בסעיף 2(ב) לחוק, הואיל ומדובר בפרסום בכתב שהגיע לאדם אחר זולת התובעים. נפסק לא אחת שהגדרת פרסום בחוק כוללת גם פרסום באינטרנט.
• המחלוקת נוגעת לתחולת ס' 11 לחוק, על פרסומם של טוקבקים באתר אינטרנט. אתר הנתבעת הינו בעל מאפיינים מהותיים של "עיתון" (כהגדרתו בפקודת העיתונות) והוא מתנהל בדומה לעיתון. השוני שבין אתר גלובס, בהיותו עיתון מקוון, לבין ההגדרה בפקודה, היא שהאתר אינו מודפס. המחוקק לא שלל קיומם של אמצעים טכנולוגיים אחרים, שאינם מכונת דפוס ואף לא הגביל את צורתו הסופית של העיתון ואת מבנהו החומרי. המחוקק קבע הגדרה מרחיבה למכבש דפוס, שנבחנת לפי תכלית היכולת של העתקת מילים או אותות. היעדרו או קיומו של "נייר", אינו תנאי הכרחי להגדרת אתר בעל מאפיינים של אמצעי תקשורת חדשותי כ"עיתון".
• השאלה האם אתר אינטרנט הינו "אמצעי תקשורת" עלתה לדיון מספר פעמים בפסיקה. ככלל, הטילו בתי המשפט מגבלות מעטות וצרות על השימוש באינטרנט, לרבות על ספקי אינטרנט ומפעילי אתרים, מחשש "אפקט הצינון", צמצום האינטרס ליצור במות ציבוריות והגבלת חופש הביטוי. יחד עם זאת, שאלת תחולתו של ס' 11 על אתרי אינטרנט טרם הוכרעה על-ידי הערכאות הגבוהות.
• הגדרת דרישת הדפוס שבפקודת העיתונות אינה מחייבת שימוש בנייר. גם האמצעי עצמו המבצע את רישום המילים, התמונות או האותות אינו מוגבל. די בכך שייעשה שימוש באמצעי טכנולוגי כלשהו, שיש לו את היכולת להעתיק מילים או אותות וזה שימושו היחיד. אין מניעה שתוכנה, שרת או רשת יענו על הגדרה זו. שנכתבה הפקודה, לא צפו מנסחיה את ההתפתחויות הטכנולוגיות וממילא את קיומה של הרשת האלקטרונית והעיתונות המקוונת. אין מניעה לקבוע את תוכנו של המונח בפקודת העיתונות בהתחשב בתהפוכות שחלו בעולם התקשורת, תוך הפעלת איזון שיפוטי.
• תכלית ס' 11 להטיל אחריות נוספת על "היד המכוונת" ומי שמאפשר את התשתית הלוגיסטית לפרסום לשון הרע. אין מניעה שבמקרים המתאימים ייחשב עיתון מקוון כ"עיתון" וכ"אמצעי תקשורת" לצורך החוק. בהתחשב באופי אתר הנתבעת והתנהלותו בדומה לעיתון, יש לקבוע כי הינו "עיתון מקוון" המהווה "עיתון" לצורך ס' 11 לחוק.
• אין בכך ללמד כי הטוקבקים מהווים חלק מאותו "עיתון". הטוקבקים הינם תגובות ספונטאניות הנשלחות אל הרשת, המהווה את כיכר השוק של ימינו. היעדר הארגון והיד המכוונת, די בהם כדי להבדיל את הטוקבקים מחלקו העיתונאי של אתר הנתבעת. שובל הטוקבקים נעדר עריכה ושליטה ממשית של עורך האתר. מדובר על פורום להחלפת דעות בין המשתתפים. ככזה, הטוקבקים אינם נכללים בהגדרת "עיתון". די בכך להביא לדחיית התביעה.
• אפילו היה הטוקבק כחלק מ"עיתון", הרי שבנסיבות העניין אין מקום להשית על הנתבעת אחריות כלשהי בגין פרסומו באתר. הנתבעת פעלה להסרת הטוקבק מיד לאחר שנתבקשה. בעשותה כן, פעלה כנדרש ממנה בהתאם להלכה בעניין נוהל "הודעה והסרה" בגין פרסום המועלה לרשת על-ידי צדדים שלישיים. משכך, עיקר המחלוקת הינה בשאלה האם הנתבעת, או העורך מטעמה, יכלו למנוע מלכתחילה את פרסום הטוקבק.
• בעת פרסומו של הטוקבק, הפעילה הנתבעת מערכת בקרה, במובן זה שטוקבק שנשלח על-ידי גולש מועבר למערכת אגירה של כלל הטוקבקים. רק לאחר בדיקה "ברפרוף או מדגמית" על-ידי עורך, הטוקבק מועלה לאתר. החשיבות בשמירה על האינטרסים החברתיים, החשש מפני הגבלת חופש הביטוי וצנזורה עצמית וכן הקושי בבדיקה האם ידיעה מכילה "לשון הרע", מודגמים במקרה שלפנינו.
• יש לנקוט ב"דרך ביניים" בהטלת אחריות על ספקי שירות ומפעילי אתרי אינטרנט, באשר לתכנים המועלים לאתר על-ידי צדדים שלישיים. דרך זו תיצור איזון ראוי בין האינטרס החברתי בשמירה על חופש הביטוי לבין האינטרס בהגנה על שמו הטוב של אדם. הנתבעת פעלה באופן סביר בפיקוח על פרסום הטוקבקים ומניעת טוקבקים שיש בהם להסב נזק לשמו הטוב של אדם. הנתבעת ערכה מדגמית של התכנים בטרם עלייתם לאתר, דאגה להסיר טוקבקים שיש בהם להסב נזק והפעילה מענה אנושי לטיפול בבקשות הסרת טוקבקים. אין מקום להטיל אחריות על הנתבעת בגין פרסום הטוקבק באתר.
• לטענת התובעים, יש להטיל על הנתבעת אחריות מכח עוולת הרשלנות. לאור המסקנה לפיה לא מוטלת על הנתבעת חובה גורפת לבדוק כל תגובה ותגובה מתוך התגובות הרבות הנשלחות לאתר וכן לאור הקביעה לפיה הנתבעת פעלה באופן סביר למניעת העלאתו של הטוקבק הפוגע וכן פעלה כנדרש להסרתו, יש לקבוע שהנתבעת לא התרשלה באי-מניעת הפרסום.
• התובעים עתרו לצו שיחשוף את פרטי הגולש שחיבר את הטוקבק. הנתבעת טענה כי אין עוד ברשותה את פרטי הגולש, הואיל והטוקבק הוסר באופן מיידי ללא שמירת נתוניו של המחבר. אין להיעתר לסעד המבוקש. קיימת חובה על הצד הנפגע, שעה שהוא דורש את הסרת הפרסום, לבקש למסור לידיו את פרטי הגולש האנונימי. התובעים לא דרשו את הפרטים עם הבקשה להסרת הטוקבק. בנסיבות אלה, הפך הסעד המבוקש על-ידי התובעים לסעד אקדמי. התביעה נדחתה.