(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, השופט אילן דפדי): תביעה כספית לפי הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו חמש הודעות SMS פרסומיות לטלפון הנייד, ללא הסכמתו. התובע ציין כי שלח לנתבעת מכתב בו דרש כי תחדל מהמשלוח, אך למרות זאת קיבל 4 הודעות נוספות, שלוש מהן לאחר הגשת התביעה. נפסק - דין התביעה להתקבל. אם הנתבעת הייתה חדלה מלשלוח לתובע הודעות לאחר שקיבלה את מכתבו, שאז יש להניח כי ביהמ"ש היה נמנע מפיצוי התובע. הנתבעת אכן הודיעה ללקוחותיה אודות הפרסומים במסגרת החשבוניות השוטפות, אולם מאחר שהמשיכה לשלוח לתובע דברי פרסומת גם לאחר קבלת מכתבו המפורש, יש מקום לפסוק פיצוי מתאים. אין לקבל את טענת הנתבעת כי מאחר שמדובר בהענקת הטבה לתובע, אין זה פרסום. בהודעה הוזמן התובע לרכוש סרט מהנתבעת ובתמורה לכך הוא זכאי למגש פיצה חינם. אין ספק שפרסומת זו נועדה לעודד את התובע לצרוך את שירותי הנתבעת, כמו גם את שירותי הפיצרייה. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה ההודעות הרביעית והחמישית לא נשלחו על-ידה. נוסח ההודעות מלמד כי האינטרס במשלוחן הינו של הנתבעת. בנסיבות העניין, מחצית הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק הינה סבירה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.