(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת רות רונן): התובעת עוסקת במתן פתרונות בתחום עיבוד אותות אודיו, לרבות באמצעות תוכנות פרי פיתוחה. התובעת טענה כי הנתבע הפר את זכויותיה בתוכנות. לטענתה, הותקנו תוכנות התובעת על מחשב הנתבע וכן מסר הנתבע לחוקרים מטעם התובעת תקליטור צרוב, עליו הותקנו 15 מהתוכנות (13 מהן "פרוצות" ו-2 לגביהן לא ניתן לנתבע רישיון). נפסק -

• הנתבע אינו כופר בכך שהתובעת עוסקת, בין היתר, בפיתוח תוכנה, כי היא בעלת זכויות היוצרים בתוכנות פרי פיתוחה וכי התקליטור אותו מסר לחוקרים כלל את תוכנות התובעת. לטענת הנתבע מדובר בתוכנות דמו ולא בתוכנות עצמן. הנתבע לא כפר בכך שהשתמש בתוכנות התובעת. אין מחלוקת כי אם היו על התקליטור תוכנות שאינן תוכנות דמו, הרי מי שהעתיק אותן הפר את זכויות התובעת בהן, אם עשה כן ללא רישיון. הנתבע לא טוען כי היה בידיו רישיון מהתובעת.
• הנתבע אינו חולק על כך כי מסר תקליטור לעובדי התובעת, עליו היו תוכנות התובעת. התקליטור היה ברשותו של הנתבע, לכן עובר הנטל המשני לפתחו, להוכיח איך הגיע התקליטור לידיו, אם לא היה הוא זה שהעתיק את התוכן שהוטבע על גביו. הנתבע לא מסר הסבר ביחס לשאלה איך ומדוע הגיע התקליטור לידיו. הגרסה לפיה הנתבע הוא זה שהעתיק את התוכנות על גבי התקליטור היא סבירה יותר מגרסתו הנגדית של הנתבע. העתקת תוכנה היא הפרת זכות יוצרים לפי הדין הישן וכן החדש. הנתבע העתיק את תוכנות התובעת לתקליטור ובכך הפר את זכויותיה.
• הנתבע פרסם את שירותיו באינטרנט והחוקרים הגיעו אליו לפי פרסום זה, על-מנת לקבל ממנו את השירות שפורסם. הנתבע ביצע שירות עבור החוקרים, מסר להם את התקליטור וגבה מהם תשלום בסך 300 ש"ח. לצורך הקביעה אם הפר הנתבע את זכויות התובעת, אין נפקא מינא אם היה הנתבע חובבן או מקצוען. מכירה של תוכנה מהווה הפרה של זכויות היוצרים של בעל הזכות.
• עותק התקליטור שהיה בידי הנתבע היה "עותק מפר", שכן לתובעת זכויות היוצרים בתוכנות הצרובות עליו והעותק לא נעשה ברשות התובעת. הנתבע מסר את העותק המפר לחוקרים לצרכי מסחר ומכר להם אותו תמורת תשלום. פעילותו של הנתבע מהווה הפרה של זכות יוצרים.
• תוכנות "דמו" הן תוכנות שנועדו להדגמה ולניסיון לתקופה קצרה, כדי שהלקוח הפוטנציאלי יוכל להתרשם מביצועי התוכנה. הן אמורות לפעול במשך פרק זמן מוגבל בלבד. אין לקבל את טענת הנתבע כי על התקליטור היו תוכנות דמו בלבד. חוות הדעת מטעם התובעת קבעה כי התוכנות הפרוצות שבתקליטור אינן יכולות להיות תוכנות דמו וחוות דעת זו לא נסתרה.
• אף לו היה הנתבע מוכיח כי העתיק תוכנות דמו לתקליטור, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה. לתובעת זכויות יוצרים גם בתוכנות הדמו. בלא רישיון מתאים, אסור היה לנתבע להעתיק את התוכנה ואסור היה לו גם להשכיר או למכור אותה. תוכנת הדמו נועדו לצרכי השיווק של התובעת ולא למי שאינו בעל רישיון לעשות בה שימוש מסחרי על-ידי העתקתה.
• הנתבע טען כי התקליטור היה מקולקל. אף לו היה פגם כלשהו בתקליטור, לא היה בכך כדי לשנות את פסק-הדין. אם הנתבע העתיק את תוכנות התובעת על-גבי תקליטור פגום, עדיין מדובר בהעתקה המפרה את זכויות התובעת. אם הנתבע מכר לחוקרים דיסק פגום, עדיין מדובר בעסקה של מכירה אסורה של תוכנה שהתובעת היא בעלת הזכויות בה.
• הנתבע טען כי היה על התובעת לתבוע את מי שפרץ את התוכנות שלה ואיפשר לאחרים להעתיקן. אין לקבל את הטענה. העובדה שהתובעת הייתה יכולה לתבוע גם את מי שפרץ לתוכנות, אינה שוללת את אחריותו של הנתבע למעשים שבצע. אף מצבו הכלכלי והבריאותי של הנתבע אינו פוטר אותו מאחריות לפעולותיו. 
• התובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק בסך 55,752 ש"ח, הוא שווי התוכנות אותן הנתבע העתיק. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע מכר תוכנות נוספות שלה ללקוחות אחרים ולכן אף לא הוכיחה את הנזק הנוסף הנטען על-ידה. התובעת זכאית לפיצוי הסטטוטורי ושיעורו ייבחן ללא קשר לנזקים הממשיים שהוכחו על-ידה. כל תוכנה מהווה יצירה בפני עצמה. מאחר והתוכנות הן נפרדות, הן מבחינת מספרן הסידורי והן מבחינת תוכנן והפונקציות שלהן, העתקה של כל תוכנה מהווה הפרה. יש לקבוע פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין כל הפרה. אין מקום בהקשר זה להבחין בין תוכנות פרוצות ושאינן פרוצות. הנתבע ישלם לתובעת סך כולל של 150,000 ש"ח וכן ישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח.