(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט ערן קוטון): קובלנה פלילית פרטית המייחסת לנאשם עבירות לפי חוק איסור לשון הרע ועבירת איומים (הקובלנה הועברה מהשלום י-ם, מחמת חוסר סמכות מקומית). הנאשם משמש כיו"ר ועד עובדי הקובלת. לאחר שהקובלת התמהמה להעביר לועד את דמי החבר, שלח הנאשם הודעת דוא"ל לסמנכ"ל הכספים של הקובלת, בה כתב כי במידה ולא יועברו הכספים, יגיש נגדו ונגד יו"ר החברה תלונה במשטרה "בעוון גניבה". כמכותבים נוספים לדוא"ל צירף הנאשם את כלל עובדי החברה ואת היועצת המשפטית של ועד העובדים. נפסק - יש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו. לא מתקיימים יסודות עבירת האיומים, בפרט לאור אמונותו הסובייקטיבית של הנאשם שאכן בוצעה עבירה. ביחס ללשון הרע, טוען הנאשם כי יש לדחות את הקובלנה, היות והקובלת אינה הנפגעת אלא סמנכ"ל הכספים. מנגד, טענה הקובלת כי פגיעה באורגנים של החברה, באשר להתנהלותם, כמוה כפגיעה בחברה. מעשה הפרסום בוצע על-ידי משלוח דוא"ל. לפי הפסיקה בעניין מסר נ' מרום, משלוח דוא"ל אינו עולה לכדי פרסום בכתב ויש להוכיח כי הפרסום הגיע בפועל לשני בני אדם זולת הנפגע. ברם, נסיבות העניין שונות מפס"ד מסר. כאשר התכתבות דוא"ל בין שניים נפתחת לעיניהם של אנשים נוספים, באמצעות צירופם כמכותבים, יש לראות את הפרסום כפרסום בכתב. משכך, די בהוכחה כי הנסיבות מצביעות על כך שהפרסום הגיע לאחרים זולת הנפגע. במקרה זה לא נמצאו שני אנשים זולת הנפגע וזאת בשל זהות הנפגע. אילו הסמנכ"ל ויו"ר החברה הם הנפגעים, ראוי היה שהם יצורפו כקובלים. הפרסום בוצע לכ-500 "אורגניה" של החברה, אותם יש לראות כ"נפגע". כאשר חברה קובלת בשל היותה נפגע, אין לראות בעובדי החברה כ"אדם זולת הנפגע", שהרי בסופו של יום הפגיעה היא בהם עצמם.