(החלטה, שלום תל-אביב, השופטת אביגיל כהן): בקשה לחשיפת פרטי גולש, שפרסם סיפור פוגעני אודות התובעת בפורום האתר "המרכז לאומנות הפיתוי", שמפעילה המשיבה 1. התובעת, עיתונאית במקצועה, הכינה כתבת תחקיר אודות אודות התנהלות המרכז, האמור ליתן מענה לגברים שרוצים לשפר את חייהם בתחומי הדייטינג והזוגיות. נפסק -

• אין בנמצא הוראת חוק שעניינה בהוצאת צווים הנוגעים לרשת האינטרנט בכלל ולחשיפת זהות גולשים או מפעילי אתרים בפרט. עם זאת, מתן צו עשה נתון לשיקול דעת ביהמ"ש מכח ס' 75 לחוק בתי המשפט. על ביהמ"ש, בשקלו מתן צו כאמור, להשתכנע כי קיים חשש לביצועה של עוולה וכן להתחשב בנסיבות העניין, התנהגות הצדדים, הנזק היחסי שייגרם להם ומאזן הנוחות.
• בפסיקה בסוגיה זו התגבשו 3 דעות עיקריות: הראשונה, גישה מצמצמת, לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי במידה ותוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע; השנייה, גישת ביניים, לפיה יש להראות קיומה של עילת תביעה כנגד הכותבים וכן כי מתקיימות נסיבות נוספות; השלישית, גישה מרחיבה, לפיה אין צורך בהתקיימות אותן נסיבות המהוות "דבר מה נוסף", בדומה להצעת חוק מסחר אלקטרוני.
• במקרה דנן, התקיימו המבחנים אותם ציין ביהמ"ש בפרשת רמי מור, אשר יש לקבלם. אין הצדקה לכך שרק במקרה של חשש לעבירה פלילית ניתן יהיה להיעתר לבקשת החשיפה. קיימת חשיבות עילאית בחופש הביטוי ברשת האינטרנט, אך יש להקפיד שחופש הביטוי לא יהפוך לחופש הביזוי. אין להפוך את האנונימיות ברשת האינטרנט למקום מחסה לאלו המוצאים לנכון להשמיץ ולבזות בבוטות.
• במקרה דנן, קיימים ביטויים היכולים בקלות להיכנס להגדרת "לשון הרע" וכן התקיימו נסיבות מיוחדות המצטברות לכדי אותו "דבר מה נוסף", המצדיק את חשיפת הגולש האנונימי. מדובר בפרסום החוצה את גבולות הבעת הדעה. ניתן צו עשה המורה למשיבים את פרטי הגולש האנונימי שכינויו בפורום "אביב", לרבות שמו המלא, כתובתו, מספר זהות ומספר טלפון, ככל שפרטים אלו ידועים למשיבים. המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח.