(החלטה, שלום קריות, השופט דאוד מאזן): המשיב (התובע) הוא משתתף פעיל בפורום בריאות המשפחה. לטענתו, הופיעו עליו בפורום פרסומים משמיצים. האם המבקשת (הנתבעת) נושאת באחריות להם? נפסק –

• יש לפרש את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע כך שלא יכיל אתר אינטרנט בגדר "אמצעי תקשורת" ולפיכך אין על הנתבעת חבות מכוח סעיף זה. הסעיף לא מטיל על אתר אינטרנט חבות לדברים שכותבים גולשים בפורומים או בטוקבקים. (בעקבות פס"ד בורוכוב) – הכפפת רשת האינטרנט להסדרי החקיקה בפקודת העתונות והחקיקה המסדירה את שידורי הטלוויזיה והרדיו היא הרחבה לא ראויה של הפגיעה בחופש הביטוי הגלומה בהסדרים אלה.
• אין להטיל על המבקשת חבות מכוח עוולת הרשלנות: הטלת אחריות על הספק כדי שיבנה מנגנונים לפקח על תוכן התגובות אינה אפשרית. מדובר במאות אלפי משתמשים ואלפי מגיבים והדבר אינו מעשי. עלויות פיקוח מעין אלה הן גבוהות מאד ואין זה ראוי לגלגל זאת על הציבור בכללותו שכן הדבר יגרום לייקור העלויות.
• הטלת אחריות מלאה וישירה על ספק שירות אינה ראויה וגם הפטרתו מאחריות אינה ראויה. יש לחפש דרך ביניים. מקובל על ביהמ"ש המבחן שנקבע על ידי השופט אמיר בפרשת בורוכוב. מדובר בדרגת ביניים נכונה וראויה לאימוץ.
• תפיסה הקובעת שפעולת הסרה של תוכן פוגע בידי ספק שירות אינטרנט תביא למתן פטור מאחריות כפעולה המישמת את נוהל "הודעה והסרה" היא תפיסה מאוזנת בין חופש הביטוי מחד לבין כבוד האדם והשם הטוב מאידך.
• גם מקום בו מופעל נוהל "הודעה והסרה" יש להקפיד שנוהל זה, לאחר בחינה על ידי ביהמ"ש, לא ינוצל לרעה על ידי קביעת סטנדרט התנהגותי שיאפשר מניעת ניצול המנגנון, פגיעה בחופש הביטוי ומחיקה מצד הספק בכל מקרה של ספק. על ידי כך תוגבר הוודאות המשפטית.
• כ"כ יהיה על ביהמ"ש לבדוק מהו הזמן הסביר שעל הספק במסגרתו להסיר את התוכן הפוגעני, איזה אמצעים יש להפעיל כדי להסיר את התוכן וכו'. לא כל חשש ל"אפקט מצנן" יגרום לאי הטלת אחריות.
• השאלה אם הפרסומים במקרה דנן הוסרו תוך זמן סביר מרגע שהתובע (המשיב) דרש זאת, טעונה בירור עובדתי. הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחתה. המבקשת תשלום למשיב הוצאות בסך 1,500 ₪.