(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת א' סלע): בקשת הנתבע להוצאת נספח "דו"ח ממוחשב של נתוני איתוראן" מתצהירי התובעת. התביעה עסקה בדרישה כי המבקש ישיב למשיבה כספים שקיבל ממנה, משהתגלו אי-התאמות בין דוחות האיתוראן של הרכב ששימש אותו לבין שעות הנוכחות עליהן דיווח ובגינן קיבל שכר. לצורך כך, צירפה המשיבה דו"ח ממוחשב של נתוני איתוראן לתקופה הרלבנטית. נפסק - אין מחלוקת בין הצדדים כי ביחס לשעות העבודה רשאית המשיבה לעיין בנתוני איתוראן ואף לצרפם בכתבי בי-דין מטעמה. מקובלת עמדת המשיבה לפיה מדובר במידע שהמעביד זכאי לקבלו מהעובד, משחובתו של העובד להימצא במקום העבודה בשעות העבודה ומהווה חלק מהסכם העבודה שלו עם המעביד, בפרט כשמדובר בעבודה ניידת. אלא שטרוניותו של המבקש הינה שאף מעבר לשעות העבודה, ואף בשבתות וחגים, חשופה המשיבה למידע רגיש, דבר המהווה לגישתו פגיעה בלתי מידתית בפרטיותו. מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלה זו, נראה כי אין כל צורך שהמעביד יצרף לתיק מידע אודות האתרים בהם נמצאים עובדיו בשעות שאינן שעות עבודה. הסוגיה היכן שהה עובד בשעות שמעבר לשעות העבודה אינה רלבנטית לפלוגתאות המתבררות בתיק ואין מקום כי יהווה חלק מהראיות בתיק. ייתכן וחשיפת נתונים בדבר מקומות בהם שהו עובדים מעבר לשעות העבודה עולה כדי פגיעה בפרטיות, אך דיון זה חורג מהדיון בתיק. יש להפעיל את כלל העיקרון הכחול באופן שדיווחי האיתוראן שמעבר לשעות העבודה יוסתרו ואילו שעות העבודה יוותרו גלויים. אין צורך לדון האם המידע שנמצא במסוף הבקרה של איתוראן אצל המשיבה הוא בגדר "מאגר מידע" כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות. מקום המצאם של רכבים מחוץ לשעות העבודה נראה כי אינו עונה להגדרת "מידע" שבסעיף 7 לחוק. אפילו היה מדובר במאגר מידע כמשמעו בחוק, לא מדובר בכל מקרה במאגר מידע החייב ברישום.