(פסק-דין, ביהמ"ש לתביעות קטנות רמלה, השופטת אסתר נחליאלי חיאט): התובע היה מנוי על שירותי האינטרנט של הנתבעת. בעקבות חופשה, ביקש התובע להתלות את המנוי לפרק זמן של שלושה שבועות. עוד בטרם יציאתו לחופשה, גילה התובע כי התליית השירותים משמעה גם חסימת תיבת הדוא"ל שלו. לדבריו, פנה לנציגי הנתבעת שאישרו כי התיבה תפתח. התובע טען כי תיבת הדוא"ל שלו הייתה חסומה בכל תקופת חופשתו וכי הדבר הסב לו נזק רב. התובע אף טען כי הנתבעת "חדרה" לתיבת הדוא"ל שלו, בעצם משלוח כתב ההגנה לכתובת ללא הסכמתו. נפסק - התובע לא הציג עילה לחיוב הנתבעת ולא נמצא כשל בהתנהגותה, שהייתה סבירה ונכונה. הנתבעת הוכיחה את רצונה לקדם פשרה וכי לקוחותיה חשובים לה וכי תעשה מאמצים לשמר את הלקוחות, בהצעות לפיצוי, גם אם אין כל עילה משפטית לתביעה. הנתבעת מלאה את בקשת התובע להתלות את המנוי למשך שהותו בחו"ל. תיבת הדוא"ל היא שירות נלווה למנוי והיא ניתנת לשימוש כל עוד המנוי תקף. בעת שהות התובע בחו"ל הוא לא ניסה לבדוק את התיבה, חרף טענותיו לחשיבותה הרבה עבורו. ברי כי במידה והיה בודק אותה, בשל החשיבות שהוא מייחס לה, היה מבקש לפתוח אותה על אתר או למצער היה שולח הודעת מייל לנתבעת. 'בזמן אמת' לא היה חשוב לתובע אם התיבה פעילה. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעת או מחדל שלה לבין נזק שלא הוכח. כתב ההגנה אכן נשלח לתובע באמצעות המייל, אך ככל הנראה נעשה הדבר בהסכמתו. ממילא, הנתבעת לא השתמשה שימוש אסור בכתובת התובע, כמו לצורך משלוח פרסומים, אלא כדי לשלוח כתב הגנה ולאחר שלא היה באפשרותה לעשות כן בדרך אחרת. התביעה נדחתה.