(החלטה, שלום בית-שאן, השופטת עיריה מרדכי): תביעת נזיקין כנגד הנתבעת, בגין טוקבקים אנונימיים שהתפרסמו לכתבות במדור "וואלה ברנז'ה" שבניהולה. התובע טען כי התגוביות מהוות לשון הרע כלפיו, פוגעות במוניטין שלו כעיתונאי וכי הנתבעת נושאת באחריות להן, לרבות לאור אי-הסרתן המיידית. בבקשה זו עתר התובע למתן צו לגילוי כתובות ה- IP של המגיבים האנונימיים, לאחר שהנתבעת סרבה לבקשתו לחשוף אותן. נפסק -

• יש לדחות את טענת הנתבעת להעדר סמכות מקומית. מדובר בבקשה לסעד נלווה לתביעה נזיקית כנגד הנתבעת, שביהמ"ש מוסמך לדון בו. פרסומי וואלה באינטרנט פורצים את הגבולות שנקבעו לעניין חלוקת אזורי הסמכות המקומית. מעשה הפרסום משתכלל בעת ביצועו באתר והצגתו לכל גולש בארץ.
• על-אף הבדלי הגישה בפסיקה עד כה, באשר לשאלה מתי ראוי להיעתר לבקשה לחשיפת פרטי גולש אנונימי, קיימת הסכמה כללית שיש ליתן משקל ראוי לזכות לחופש הביטוי. פריסת ההגנה של הזכות לחופש הביטוי על דברי גולשים המתפרסמים באינטרנט, מבטיחה שיח חברתי חופשי ופתוח והחלפת מידע ודעות. מרכיב משנה של העידן הטכנולוגי הינו מתן האפשרות להשתתפות בגלישה באינטרנט, כולל השתתפות אקטיבית בטוקבקים, באופן אנונימי.
• לצד הזכות לחופש הביטוי, קיימת הזכות לאנונימיות ולפרטיות של הגולש. מרכיב האנונימיות מגדיל את כמות המשתתפים בשיח הציבורי, בעוד שהסרתה תוליד אפקט מצנן ומצמצם. התובע, כעיתונאי, מודע היטב לערך הרב שיש במקורות עיתונאיים חסויים. על-אף שבקשה זו נדונה בהעדר תגובות הגולשים, נקודת המוצא הינה שהינם בעלי עניין לשמור על האנונימיות שלהם.
• אין הכבדה טכנולוגית יתרה במתן צו פרטני לגילוי כתובות IP. אולם, ככל שתוטל חובה רחבה וליברלית יותר, יידרשו אתרי וספקי אינטרנט לבצע הליכי מעקב ושמירה נרחבים יותר. חובה כזו עלולה להיות כרוכה בצורך בהקצאת משאבים שיש בהם כדי לייקר את הטכנולוגיה. הגישה המסתמנת כיום היא צמצום האחריות שתוטל על מפעיל אתר בגין תוכן גולשים.
• מלאכת גילוי פרטי הגולש, באמצעות שחזור כתובת ה-IP, אינה מובטחת כאמצעי יעיל לגילוי זהות הגולש הפוגע. אף ייתכנו מקרים בהם יאותר מחשב, על-אף שאותו מחשב הינו בבעלות ו/או בחזקת ו/או בשימוש אנשים מגוונים, שאין בינם לבין העוולה הנטענת ולא כלום.
• ההכרעות השיפוטיות הפרטניות, באשר להיקף חובת החשיפה, אינן משפיעות על התובע והגולש האנונימי הנטען בלבד, אלא על בעלי האתרים, ספקי השירות, משתמשים אחרים ברשת ועל הציבור כולו. יש בהכרעות אלה כדי להשפיע על עצם המשך ההתפתחות של הרשת, כחלק מתרבותנו ועל כן המשך התפתחותה הטכנולוגית.
• על התובע להציג מצב המעיד על סיכויים טובים לזכייה בתביעה ולא די בכך שאין המדובר בתביעה הראויה להידחות על הסף. יש אף לבחון את האמרה הפוגעת, את זהות התובע והכלים החליפיים שברשותו לגילוי זהות הגולש ולהתמודדות מול העוולה הנטענת.
• מבלי להטיל ספק בטענות התובע כי הדברים פגעו ברגשותיו, הוא לא הצליח להוכיח שמאזן האינטרסים נוטה לטובתו. אין בתגוביות הספוראדיות, בקונטקסט שהוצגו, כדי להעיד על "מסע" השמצה שיטתי ומכוון. אין טענה שהתובע פנה וניסה להתעמת (בעולם הווירטואלי) עם הגולש שסבר שפגע בשמו הטוב. התובע לא דרש מהגולש להזדהות ולהסיר מעצמם את האנונימיות ולא פנה לאותו גולש על-גבי האתר. הבקשה נדחית.