(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת ריבה ניב): תביעה בגין הפרת הזכות המוסרית בכתבות עיתונאיות. התובעת, עיתונאית בתחום התיירות, התקשרה כפרילנסרית עם הנתבעת 2, מפעילת אתר האינטרנט "אינדקס תיירות". הנתבע 1 הוא עורך התוכן של הנתבעת 2. לאחר סיום ההתקשרות, גילתה התובעת כי כתבות שכתבה התפרסמו באתרי אינטרנט שונים, כשהן נושאות את שמו של הנתבע 1. נפסק - הזכות המוסרית נחלקת ל-2: "זכות ההורות", שתמציתה כי היצירה תקרא על שם היוצר ו"זכות השלמות", שתמציתה היא מניעת סילוף היצירה. התובעת לא טענה להפרת הזכות הכלכלית בכתבות, אלא להפרת הזכות המוסרית באי-ציון הקרדיט. אין מחלוקת כי הכתבות אכן פורסמו באתרים אחרים, לאחר שהועברו אליהם על-ידי הנתבע 1. הכתבות ראויות להיקרא "יצירות" החוסות תחת כנפי דיני זכויות היוצרים. העובדה כי הנתבעים שילמו לתובעת בגין כל כתבה וקיבלו אישור לשימוש בזכות הכלכלית, אין משמעה כי רכשו הם גם את זכויותיה המוסריות של התובעת. הזכות המוסרית היא אישית, אינה ניתנת להעברה ואינה נמדדת בכסף. הנתבעים הודו כי יש ליתן קרדיט ליוצר וכי השמטת שמה של התובעת נבעה מטעות טכנית. הנתבעים הפרו את הזכות המוסרית במאמרי התובעת. העברת הכתבות נעשתה בתום לב, מבלי שהתכוונו הנתבעים לפגוע בתובעת. הנתבע 1 עצם עיניים והתעלם מזכותה החוקית של התובעת, אולם הדבר נעשה בהיסח הדעת. הנתבעים לא הפיקו כל רווח מהעברת הכתבות לאתר "מאמרים" וכל רצונם היה ליצור "נפח". התובעת זכאית לפיצוי בגין כל כתבה שהועברה לאתר "מאמרים", אך הנתבעים פטורים מפיצוי התובעת בגין כתבות שהועברו, ללא ידיעתם, מאותו אתר אל אתרים אחרים. התובעת זכאית לפיצוי בסך 2,500 ש"ח בגין כל הפרה ובסה"כ 41,000 ש"ח בגין 17 הפרות.