(החלטה, שלום תל-אביב, השופט יחזקאל הראל): בקשת המדינה להגיש תדפיס מאתר אינטרנט כראיה לתוכנו, בכל הנוגע להשתייכותו של המנוח לארגון החמאס. המדינה צרפה לבקשתה תעודת עובד ציבור מטעם עובדת משרד הביטחון, לפיה איתרה באתר האינטרנט של החמאס הודעה בה נאמר כי המנוח היה חבר בתנועה. נפסק - תרגום מידע שהופיע כביכול באתר האינטרנט של החמאס אינו בבחינת "דבר שנרשם במסמך רשמי" ומכאן שאין לראות בתעודה זו תעודת עובד ציבור כהגדרתה בסעיף 23 לפקודת הראיות. מאחר ותנאי לקבילותה של התעודה הוא כי ביהמ"ש אינו רואה חשש לעיוות דין בקבלתה כראיה ומשהגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין מדובר בתעודת עובד ציבור, אין להתיר הגשתה כראיה. באשר להגשת התדפיס עצמו ותרגומו, הגשת ראיה מהעולם הווירטואלי כפופה, ככל ראיה, לדיני הראיות. על-מנת שהתדפיס יהווה רשומה מוסדית עליו לעמוד בתנאים הקבועים בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות. במקרה דנן, מדובר בהודעה שהתפרסמה באתר אינטרנט כלשהו שלטענת המדינה הינו אתר האינטרנט של תנועת החמאס. מאחר ואין מדובר ברישום שנערך במהלך פעילותו הרגילה של מוסד ומשאין מדובר באיסוף נתונים ודרך עריכת רשומה שיש בהם להעיד על אמיתות תוכן הרישום, הרי שההודעה אינה בבחינת רשומה מוסדית. מאחר והתדפיס המופיע באתר האינטרנט הינו בבחינת עדות שמיעה, הדרך להגשתו הינה באמצעות עד היכול לאשר את תוכנו ולהיחקר עליו בחקירה נגדית, כלומר: מפרסם ההודעה או עורך האתר. אין להתיר את הגשת הראיה.