(החלטה, רשם הפטנטים, הפוסק נח שלו שלומוביץ): התנגדויות לבקשת פטנט. נפסק -

• האמצאות על רכיביהן אינן אלא תהליכי חישוב ומחשוב. באשר לשיטות חישוב ממוחשבות, או תוכנות מחשב כשהן לעצמן, נקבע כי אין מקום להעניק הגנה לתוכנת מחשב באמצעות פטנט. הפטנט נועד להעניק זכות מונופולין לאדם בהמצאות שהן מוצר או תהליך טכנולוגי. הזכות אינה מגינה דווקא מפני העתקה, אלא שהיא מוחלטת.
• עם התעוררות הצורך להגן על תוכנת מחשב מפני העתקה, מצאו שיטות משפט שונות את המזור בתחום זכויות היוצרים. כך גם נקבע בפסיקה בישראל ואף עוגן בחקיקה, עת הוענקה לתוכנת מחשב ההגנה המוענקת ליצירה ספרותית. תוכנה היא בעיקרה מתחום התוכן ויפה לה אכסניית זכות היוצרים שבה היא הושמה. טיבה וטבעה הם כאלה שלא ראוי לאפשר למתחריו של היוצר אותה להעתיקה, אף לתקופה ארוכה של דורות, ומאידך לא יוגנו על פיה רעיונות, דבר שיבטיח את התחרות החופשית בשוק זה, באופן בו יוכלו מתחרים לפתח יישומים משל עצמם לרעיונות קיימים.
• תוכנה אינה מתאימה לחוקי הפטנטים, הן מטבעה שהוא עוסק בתכנים והן מצד אינטרס הציבור שאינו מעוניין בהעתקתה לאורך זמן, אך מעוניין בהשארת הרעיונות הגלומים בה פתוחים לכל מתחרי השוק. קצב ההתפתחות המהיר בשוק זה מהווה הצדקה מיוחדת להשארת שוק הרעיונות פתוח לתחרות מתחילתו ולא לאחר 20 שנה, זמן השקול לנצח מבחינת עולם התוכנה.
• בהתאם להוראות ס' 3 לחוק הפטנטים, המגדיר למה ניתן להעניק פטנט, הרי שראשית דבר צריכה האמצאה להיות מוצר או תהליך השייכים לתחום טכנולוגי. הדרישה היא למשמעות חומרית, או במושגי עולם המחשוב - חומרתית (דהיינו, מוצר או תהליך שאינם בתחום או ממין התוכן). במשך שנים התפתח במיוחד באירופה, אולם גם בישראל, הצורך לכרוך תוכנה בתהליך טכנולוגי כלשהו. או שתהיה לה אפליקציה, או אפילו תוצר תעשייתי.
• באשר לאמצאות נשוא ההחלטה, הרי שהדגש הוא על הצמדת רכיבי החומרה, דהיינו רכיב הזיכרון, אולם ברור כי משמעותה היא מתחום התוכן בלבד, דהיינו שימוש בזיכרון וביכולת חישוב, שימושים שאין הם אלא הצמדת רכיבי מחשב ותוכנה בסיסית מתאימה. עצם הרעיון לבצע פעולה באמצעות מחשב לא מהווה אמצאה. האמצאה צריכה שיהיה לה גם היבט טכנולוגי עצמאי. הדרך לקבוע פטנטביליות נגזרת מניטרול רכיב המחשב מהשיטה. דהיינו, האם לו בוצעה פעולה זו ידנית ולא באמצעות מחשב האם אז הייתה היא כשירת פטנט.