(החלטה, ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, השופטת מהא סמיר-עמאר): המבקש, שהועסק כרנטגנאי במשיבה, עתר למתן צו זמני שימנע את כניסתם לתוקף של פיטוריו. נטען כי בזמן עבודתו של המבקש, הוא התחבר לכאורה לרשת האינטרנט ממחשב המוצב לידו בחדר הבדיקה וזאת באמצעות השתלטות מרחוק על אחד המחשבים המצויים באגף אחר. תקרית זו היוותה את המניע לפיטורי המבקש. המבקש טען כי גלש באינטרנט בתום-לב מוחלט, למספר דקות וכי לא הייתה לו כל כוונה לחבל במחשבי המחלקה. נפסק - סלע המחלוקת הוא האם מעשהו של המבקש, שבמהלך ביצוע תפקידו ועריכת בדיקה למטופל, גלש באינטרנט לזמן קצר, לצרכיו הפרטיים, תוך שהוא משתלט על מחשב מרוחק, מהווה הפרת משמעת חמורה שמצדיקה את פיטוריו. יצויין כי גלישה באינטרנט לצרכים פרטיים ושלא לצרכי העבודה מהווה שימוש במשאבי המעביד, בפרט שהמבקש היה אמור להקדיש את כל זמנו לבדיקה שביצע ולפיכך מדובר בעבירת משמעת מובהקת. חרף זאת, יש לבחון את "מידתיות הענישה" שננקטה כלפי הפרת משמעת זו. אצל המשיבה לא הוסדר מנגנון לטיפול בעבירות משמעת של עובדיה וזאת בניגוד למה שנקבע ומתחייב מהסכם ההעסקה עם המבקש. לנציג המשיבה לא הייתה הסמכות להחליט במסגרת אפשרויות הענישה על פיטורי המבקש, אלא להתרות או לנזוף בו בלבד. גם אם הייתה מתקבלת החלטת הפיטורים בסמכות, הרי שנסיבות המקרה מצדיקות להתערב בה. המשיבה טענה כי אסרה על עובדיה לגלוש ממחשבים שאינם מיועדים לכך, אך מעולם לא פרסמה את ההוראה באופן מפורש וסמכה על העברתה בעל פה ו/או מפי השמועה. עובדה זו מעמידה את עובדי המשיבה בפני חוסר וודאות ואי ידיעת גבולות המותר והאסור. לא הוכח שנגרם נזק למאן דהו, לא כל שכן נזק בלתי הפיך המחייב הסנקציה הקיצונית של פיטורים. ביה"ד הורה על התליית תוקפם של הפיטורים ועל החזרת המבקש לעבודתו, עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי.