(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים אדלר, פליטמן וצור): בקשה לביטול צו אנטון פילר שניתן על ידי ביה"ד האזורי לעבודה בשל גזל סוד מסחרי, ועניינו איזון בין הזכות לפרטיות של העובד מול הזכות להגנה על הקניין של המעסיקה. המערער הועסק כמנהל שיווק ומכירות בחברות השייכות למשיבות. לטענת המשיבות, לאחר שסיים את עבודתו הפר המערער התחייבות שלא להתחרות בהן וכן ביצע נגדן עוולה מסחרית. המשיבות פתחו בהליך משפטי במסגרתו עתרו להגבלת חופש העיסוק ולמתן צו אנטון פילר. בדיונים משפטיים שונים נדחתה הבקשה להגבלת חופש העיסוק תוך שנקבע כי לא הוכח קיום סוד מסחרי בידי המשיבות, וניתן צו אנטון פילר. על צו זה הוגש ערעור. לטענת המערער, בית הדין האזורי שנתן את הצו לא בחן את סוגיית קיומם של סודות מסחריים בידיהן של המשיבות, שהם הבסיס לקיום עוולה, ובכל מקרה בידי המשיבות אין כל סוד מסחרי. כן טען כי ניתן משקל נמוך מדי לפגמים שבוצעו בהליך כינוס הנכסים. מנגד, המשיבות תמכו בהחלטת בית הדין האזורי. נפסק - הערעור התקבל. הסמכות להעניק צו אנטון פילר מעוגנת בסעיפים 17-16 לחוק עוולות מסחריות, והוא סעד חריג וחריף, אך אין מניעה להעניק אותו במקרים מתאימים. במתן הצו יש לאזן בין תכלית הסעד לאינטרס הסביר של הצד שכנגד. יישום עקרון זה במקרה ספציפי ייעשה בדרך זהירה מפוקחת ותכליתית, תוך קיום בחינה מדוקדקת של הבקשה והקפדה על קיום התנאים המהותיים למתן הצו. תנאי מוקדם למתן צו כזה הוא קיום עוולה, כלומר קיום גזל סוד מסחרי. קיום סוד מסחרי הוא עניין עובדתי שטעון הוכחה למצער לכאורה. במקרה הנוכחי בית הדין האזורי בחר שלא לדון תחילה בקיום סוד מסחרי כתנאי מוקדם למתן הצו, ואי לכך לא רשאי היה להתעלם מהכרעה שיפוטית שניתנה קודם לכן וקבעה שלא הוכח קיום סוד מסחרי ולו לכאורה. לפיכך לא התקיימה עילה למתן צו אנטון פילר ולמינוי כונס הנכסים כנדרש על פי החוק. דעת המיעוט אף קבעה שגם אם היה מקום לתת הצו הרי הפגמים הרבים שנפלו בביצועו, למשל אי עמידה מצד המשיבות בחובת הגילוי הנאות בדבר קשרים עם כונס הנכסים, מצדיקים אף הם את ביטולו. עם זאת דעת הרוב קבעה שהפגמים הנ"ל לא יורדים לגופו של עניין, ואי לכך בוטל הצו מהטעם שבית הדין האזורי העניק את הצו תוך התעלמות מההחלטה שיפוטית קודמת שקבעה כי לא הוכח קיום סוד מסחרי [קובץ פסק הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].