(החלטה, ביה"ד האזורי לעבודה ת"א, הרשמת מוניקה מרגלית): בקשה לפסילת הודעות דואר אלקטרוני פרטיות של המבקש מתיק מוצגי המשיבה. המבקש טען כי המסמכים הופקו על-ידו בזמנו הפרטי, ללא קשר לעבודתו אצל המשיבה ולכן פסולים מלשמש כראיה בביה"ד, בהיותם פוגעים בפרטיות. מנגד, טענה המשיבה כי תשדורות הדואר האלקטרוני נשמרות על-גבי שרת החברה וכי נחשפה לתשדורת שלא במתכוון, אז נודע לה כי המבקש מתחרה בה תוך שימוש במידע שלה, ללא אישור. נפסק - בשאלת קבילות ההודעות כראיה, עומדות זו מול זו שתי זכויות יסוד: זכות הקנין של המעסיק וזכות העובד לפרטיות במקום עבודתו. נושא השימוש של עובד במחשב המעסיק, הוסדר לאחרונה בהסכם קיבוצי כללי, במסגרתו נקבע העיקרון כי עובד רשאי להשתמש במחשב גם לצורך פעולותיו האישיות. על שימוש זה להיות בהיקף מידתי ובזמן סביר ושימוש במידע האישי שנאסף על-ידי המעסיק, יהיה בהתאם לכללים ותוך פגיעה פחותה בפרטיות העובד. במקרה דנן, מדובר במערכת תביעות הדדיות, שעניינה במחלוקת באשר לנסיבות סיום עבודת המבקש אצל המשיבה. אין ספק כי יש בחומרים הפרטיים לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לביה"ד להגיע לחקר האמת. הזכות לפרטיות היא זכות יחסית ויש לאזן בינה לאינטרס המעסיק המצדיק פגיעה בפרטיות. קיים קשר רציונלי בין האמצעי למטרה, שכן הפגיעה בפרטיות העובד משרתת תכלית ראויה שהמשיבה לא תפגע דיוניות באופן מכריע. מדובר בפגיעה מינימלית בפרטיות העובד. הבקשה נדחית.