(החלטה, ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת, השופט חיים ארמון): המבקש עתר להוציא הודעות דוא"ל שצורפו לתצהיר המשיבות. לטענתו, השגת ההודעות נעשתה אגב כניסה לתיבת הדוא"ל שלו במקום העבודה, תוך פגיעה בפרטיותו. נפסק -

• במקומות עבודה רבים, מצויים מחשבים המחוברים לרשת אחת, המחוברת לשרת. על-גבי השרת נשמר מידע רב המתקבל מביצוע פעולות רבות במהלך העבודה. למידע זה ניתן להגיע רק לאחר קבלת הרשאה מפורשת.
• תכתובת הדוא"ל של המשתמשים ברשת נשמרת גם היא על-גבי השרת. תכתובת זו יכולה להכיל מידע אישי אודות בעל התיבה, שאינו מעוניין לגלותו לכלל הציבור ולמעביד. לעיתים מועברים לתיבת הדוא"ל תכני דואר ללא ידיעה או הסכמה מראש. ניתן לראות כל משתמש ברשת כבעל ציפייה סבירה לפרטיות ולמניעת הגעה לתוכן התכתובת האלקטרונית, כל עוד לא ויתר על כך במפורש.
• אותה ציפייה סבירה מצדיקה קביעה לפיה כל עוד אין ויתור מפורש של העובד על זכותו לפרטיות, יהיה קשה מאוד להגיע למסקנה על כך שיש לראותו כמי שויתר על כך, באמצעות לימוד של הסכמה מכללא. כך, גם אם מדובר במידע שנשמר במאגר מידע משותף שאינו בבעלותו הקניינית של העובד, אלא של מעבידו.
• העובדה שהעובד ידע שהתכתובת שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעביד, שלמעביד גישה אליו, אינה יכולה להספיק כדי ללמד שהעובד הסכים, מכללא, לכך שהמעביד יהיה רשאי לעיין באותה תכתובת. לפיכך, אכן נפגעה זכותו של המבקש לפרטיות.
• הקביעה שנעשתה פגיעה בפרטיות אינה מחייבת לקבל את הבקשה. הואיל וזכות זו אינה מוחלטת, יש לאזן אותה מול אינטרסים אחרים. נראה כי השימוש שמבקשות המשיבות לעשות בתכתובת הדוא"ל נועד ל'תכלית ראויה'.
• אולם, במסגרת איזון השיקולים יש לתת את הדעת למידת התועלת שתופק למשיבות משימוש בתכתובות הדוא"ל, לעומדת מידת הפגיעה בפרטיות והנזק העלול להיגרם לעובדים האחרים באותו מקום עבודה ובמקומות עבודה נוספים, העושים שימוש בתיבות דוא"ל כדבר שבשגרה.
• המשיבות מבקשות להוכיח את טענותיהן מתוך תוכן התכתובות ולא מכותרת ה"נושא" של התכתובות. כניסה לתוכן התכתובות מהווה פגיעה חמורה בפרטיות. המבקשות יוכלו לבסס את טיעוניהן גם באמצעות ראיות שהושגו שלא תוך פגיעה בפרטיות המבקש. הבקשה התקבלה.