(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטת נורית אחיטוב): תביעה חוזית, קניינית ונזיקית שעניינה בפיתוח תוכנה למגזר הפיננסי. בשנת 1995 פירקו הצדדים להליך את השותפות העסקית ביניהם וחתמו על הסכם פירוד. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את הסכם הפירוד ובכלל זה הפרו את זכויות היוצרים שלהם בתוכנה נשוא התביעה. נפסק -

• משלא נשמר עותק "פועל" של התוכנה ביום הפירוד (שמירת מחשב אישי עליו פועלת התוכנה ו/או שמירת תדפיס של קוד התכנות ו/או מסמך אפיון מפורט ומסמך עיצוב ו/או תדפיסים של הקלטים והפלטים) - לא ניתן להשוות, על סמך רשימה של פונקציות, את שתי התוכנות האמורות.
• בהתאם לממצאי המומחה מטעם בית המשפט ומסקנותיו המקצועיות, הרי שבהיעדר מהדורת הבסיס לא ניתן - על-פי הניסוח הכללי של נספח הסכם הפירוד, שהוא קריטריון הזיהוי היחיד של תוכנת הנתבעת 1 - לקבוע כי תוכנה אחת הועתקה מתוכנה אחרת. דמיון לבדו בתכונות אינו מלמד על העתקה או שילובה של תוכנה אחרת בתוכנה החדשה.
• הדרך של הגדרת תוכנה על-פי רשימת תכונות של פונקציות השימוש שלהן, אין בה די. כדי להגדיר תוכנה באופן חד-ערכי יש להתייחס לצורת המימוש של הפונקציות, צורת החישוב, בסיס הנתונים, צורת המסכים, צורת התקשורת, הטכנולוגיה ועוד. כל אלה לא ניתנים לזיהוי ספציפי מתוך רשימה כללית של תכונות גנריות ולכן לא ניתן להשוות קיומם בתוכנת הנתבעת 2, שהתובעים טוענים להעתקתה.
• התובע לא הוכיח כי הועתקה תוכנה במלואה או בחלקה, להבדיל מפקד גראפי שקשה לייחס לו משמעות מהותית. כדי לקבוע שהייתה העתקה, צריך הדבר למצוא ביטוי בכל אחד משלושת השלבים, דהיינו באפיון, בעיצוב ובתכנות.העובדה שנמצא דמיון כלשהו בשלב האפיון בלבד, גם אם הוא תולדה של שימוש בפקד גראפי, אינה מלמדת על מכלול התוכנה. הצגה בצורה גראפית כזו או אחרת היא לבדה, אינה מוכיחה העתקה ו/או זכות לתמלוגים בגינה.