(גזר-דין, שלום ת"א, השופטת חיותה כוחן): פרשת "הסוס הטרויאני". בשנת 2004 פנתה לקוחה לנאשם 1, בעל משרד חקירות, לצורך איסוף מידע אודות נכסי בעלה, כדי שישמש אותה במסגרת הליכי הפירוד ביניהם. במסגרת החקירה הכלכלית שביצע הנאשם 1 הוא קיבל לידיו אלפי קבצים ונתוני מידע שונים, המהווים מידע עסקי בעל ערך כלכלי וכן מידע אישי רגיש, אשר הוצאו ממחשבי שני קורבנות. נאשם 1 העביר את החומרים לידי הנאשם 2, שקיבל אותם ביודעו כי הושגו בפשע ותוך פגיעה בפרטיות. נאשם 2 עיין בחומרים, מיין וסינן מתוכם את החומרים הרלבנטיים לחקירת נאשם 1. נאשם 1 אף העביר עותק של חלק מהחומרים לב"כ של הלקוחה, על-מנת שיעשה בהם שימוש בהליך שהתנהל מול בעלה. הנאשם 1 הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע ובפגיעה בפרטיות. הנאשם 2 עתר להימנע מהרשעתו. נפסק - בפרשה זו היו מעורבים שלושה סוגים של עבריינים: במעגל הראשון - בני הזוג האפרתי, ממציאי תוכנת "הסוס הטרויאני"; במעגל השני - חוקרים פרטיים שעמדו בקשר ישיר עם בני הזוג, הזמינו וקיבלו מהם את המידע האסור; במעגל השלישי - מזמיני המידע, עליהם נמנים הנאשמים, שהזמינו וקיבלו את החומר האסור מהמעגל השני. לידי הנאשמים זרמה כמות אדירה של מידע. כמות הקבצים שהועברו לידי הנאשמים ממחשבי שני הקורבנות היא המעצימה את חומרת העבירה, שכן לא הרי חדירה למחשב והוצאת מידע ספציפי וממוקד (שאף היא עבירה חמורה הפוגעת בפרטיות) לבין הוצאת חומר במימדים בלתי נתפסים, הכולל מידע רגיש. אין נפקא מינה באיזה חלק מהקבצים עיינו הנאשמים, אם בכלל. עצם הימצאות המידע האסור ברשותם היא היא הפגיעה בפרטיות. במקרה דנן היתה חדירה למחשבי הקורבנות, שהם אינם מושא החקירה, ומתוך מחשביהם הוצא מידע עצום על גורמים שאינם קשורים למושא החקירה. בעידן המחשבים, ככל שהטכנולוגיה הולכת ומשתכללת, עבירות המחשב נעשות תדירות ונפוצות יותר ולמרבה הצער, החדירה למחשבים והשימוש במידע אסור הפך לנחלתם של החוקרים הפרטיים, המעדיפים לקבל את המידע בצורה "נקייה", במקום לכתת רגליים ולהתאמץ. מטרת החקירה היתה כשרה, אך האמצעים להשגתה היו פסולים ובלתי כשרים. על הנאשם 1 נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח. לא ניתן להימנע מהרשעת הנאשם 2. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח [קובץ גזר-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"] .