לא ניתן לסווג עסק הממיר ארכיונים ישנים לארכיון ממוחשב כ"תעשייה" או "בית תוכנה" לצרכי ארנונה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן):
העובדות: ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ת"א. לצורך קביעת תעריף הארנונה סווג נכס המערערת כ"בניינים שאינם משמשים למגורים". מדובר בנכס המשמש להמרת מסמכים מנייר לפורמט דיגיטלי לשם יצירת ארכיון ממוחשב, שלטענת המערערת היה על המשיב לסווגו כ"תעשייה" או "בית תוכנה".
נפסק: ההלכה הפסוקה היא שבית המשפט לא יתערב בהחלטת ועדת הערר, אלא אם זו חרגה ממתחם הסבירות. החלטת הועדה במקרה זה מצויה במתחם הסבירות וביהמ"ש אינו נדרש להתערב ולבטל את החלטתה. לצורך סיווג נכס בסיווג של "תעשייה" נדרש כי תתקיים בו "פעילות ייצורית", בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה. מדובר במקרה זה על אותם נתונים שמועברים מפורמט של נייר לפורמט דיגיטלי. השינוי הוא בצורה ולא במהות ולכן לא מתקיים המבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. היקף השימוש במוצר המוגמר גם הוא אינו מכריע את הכף. מחד, ככלל משתמש במוצר מזמין את הארכיב הממוחשב ולא כלל הציבור. מאידך, מחשוב הארכיב מאפשר שימוש בו גם לצדדים שלישיים. מבחן זה אינו מבחן מרכזי לענין סיווג הנכס. המבחן הכלכלי הוא המבחן המרכזי. בימינו, לאור התפתחות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן יהיה למצוא פעילות ייצור שלא בבתי החרושת המסורתיים. למעשה, המשיב הכיר בכך, משהחיל את הסווג של תעשיה גם על בתי תוכנה.
מעבר מפורמט של נייר לפורמט דיגיטלי אינו משביח את הנכס באופן מהותי. ייתכן שהדבר מייעל את הליכי החיפוש, וחוסך את הליכי התיוק והשליפה ממאגר הנתונים, אך לארכיב עצמו לא התוסף ערך כלכלי משמעותי. גם ביחס למקום הפיזי שנחסך, ייתכן שהניירת נשמרה ואוחסנה כגיבוי או כמקור ולא ברור אם בכל המקרים הניירת הושלכה לאחר יצירת הארכיב הממוחשב. יש לסווג את פעילות המערערת כפעילות שאינה יצרנית. פעילות המערערת במהותה אינה פעילות ייצורית. ליבת פעילותה היא מתן שירותים, במיוחד לאור סוג הפעילות הספציפי של עיבוד נתונים או חלקים מתהליך זה (כגון סריקה). אין להבדיל בין פעילותה של המערערת לבין פעילות של עיבוד נתונים, לגביה נקבע בפסיקה כי יש לסווגה כמתן שירותים. לכן, פעילותה אינה נופלת בגדר "פעילות ייצורית", ואין לסווגה כ"תעשייה".
אשר לטענת המערערת כי יש לסווגה כ"בית תוכנה". לטענתה, על מנת לאפשר את השימוש בארכיב הממוחשב יש צורך באפליקציית תוכנה ייעודית לכל לקוח אשר המערערת יוצרת. המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה, אלא שהאפליקציה שלה נועדה לאפשר את "הפעלת" הארכיב הממוחשב כך שבאמצעות התוכנה ניתן יהיה לעיין, לתייק ולשלוף מהארכיב הממוחשב. המערערת הגדירה את פעילותה כ"חברה העוסקת בייצור ארכיבים ממוחשבים" ולא כחברה העוסקת בייצור תוכנות למכירה. לכן אין לסווג את המערערת כ"בית תוכנה". הערעור נדחה [קובץ פסק הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].