(החלטה, מחוזי תל-אביב, השופטת יהודית אמסטרדם): שני עררים על החלטת ביהמ"ש השלום ברמלה [ב"ש 1269/05 משטרת ישראל נ' מילר משה]. האם תכתובות דואר אלקטרוני בין המשיבים לפרקליטיהם, שנתפסו במסגרת חיפוש במחשב המשיב 2, נהנים מחיסיון עו"ד-לקוח? נפסק - לאור לשון ס' 48 לפק' הראיות, המסדיר את סוגיות החיסיון שבין לקוח לבין עורך דינו, לא ניתן להחיל את החיסיון על מסמכים הנמצאים ברשות הלקוח, כמו גם על הודעות דוא"ל במחשב הלקוח, למעט מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי צפוי. אין חולק, כי המחשב הינו כלי עבודה מרכזי בו משתמש כיום עוה"ד על-מנת להעביר מידע ומסמכים ללקוחות. קביעה כי תכתובות אלקטרוניות הנותרות במחשב הלקוח אינה חוסה בחיסיון עו"ד-לקוח הינה בעלת תוצאות מרחיקות לכת. קביעה כזו תפגע בדרך עבודתו והתנהלותו של עוה"ד, עד כי ניתן לומר שמדובר בגזירה שציבור עוה"ד לא יוכל לעמוד בה. נוכח הרציונל שבבסיס חיסיון עו"ד-לקוח, צריך החיסיון להיבחן במבחן מהותי ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוח, שיש להם קשר לשירות המקצועי, אם באמצעות הדואר הרגיל ואם באמצעות הדואר האלקטרוני, אמורים להיות חסויים. ברם, על-אף דעתו של ביהמ"ש כי יש להסדיר סוגיה זו, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי השלמת החסר יוכל להעשות רק על-ידי המחוקק.