(החלטה, מחוזי נצרת, השופט מנחם בן-דוד): המשיב, המנהל עסק מסוג "קפה אינטרנט", נחשד על-ידי העוררת בניהול משחקים אסורים בבית העסק, באמצעות אביזרי תוכנה וחומרה ייחודיים. העוררת ערכה חיפוש בבית העסק ותפסה בו חפצים וציוד מחשב החשודים כי שימשו לעריכת משחקים אסורים, למרות שצו החיפוש התיר את החיפוש בכתובתו הפרטית של המשיב. בעקבות בקשת המשיב, הורה ביהמ"ש השלום בטבריה להחזיר את התפוסים לידי המשיב, כשהוא מתיר לעוררת לתעד אותם בכל דרך [בש 1528/07]. על החלטה זו הגישה המדינה ערר, בה טענה כי אין בפגם שנפל בצו כדי לפסול את תוקפו. נפסק - דין הערר להתקבל. בהתאם לחוק רישוי עסקים, כניסת השוטרים לעסקו של המשיב כשלעצמה, אינה אסורה מקום שמדובר בעסק הטעון רישיון עסק. בית קפה הוא עסק הטעון רישיון וככזה מוסמך שוטר להיכנס אליו לשם מניעת הפרת שלום הציבור. עריכת משחקים אסורים הינה או עשויה להיות בבחינת הפרה של שלום הציבור ולכן כניסת השוטרים לבית העסק היתה כדין. אין בסמכות הכניסה כשלעצמה כדי להכשיר את תפיסת החפצים. שמו של בית העסק ומקום הימצאו נפקד לחלוטין מצו החיפוש. העובדה כי מדובר בטעות בתום-לב, אין בה כדי לרפא את הפגם. עם זאת, עדיין מוסמכת הייתה המשטרה לערוך את החיפוש ולתפוס את התפוסים מכוח מערכת דינים אחרת והכוונה היא לסעיף 235 לחוק העונשין. מערכת ההוראות הכלולות בסימן הרלבנטי בחוק העונשין מהווה הסדר מיוחד לנושא האמור (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), הגוברת על הוראות כלליות היפות לתחומים אחרים. משתפסו אנשי המשטרה בבית העסק מחשבים ואביזרים אחרים ששימשו לכאורה כמכונות משחק ושימשו למשחקים אסורים, הרי היו רשאים השוטרים לתפוס חפצים אלה. לפיכך, חרף התקלה שארעה בניסוחו של הצו, עדיין כניסת השוטרים למקום ותפיסת התפוסים היתה חוקית ובהתאם לסמכויות שהוקנו לשוטרים בדין. באשר להוראות סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, ה"מגן" על תפיסת מחשבים ללא צו שיפוטי ומגבילה את פרק הזמן בו ניתן להחזיק במחשבים - הרי שההוראה נועדה לחסן מפני תפיסה, ללא צו שיפוטי, של מחשב שנועד למטרות לגיטימיות והאוצר מידע ואינפורמציה הדרושים לניהולו של העסק, שאם יוצא ממנו עשוי הדבר לגרום להתמוטטותו ולא למחשב שהוסב לכלי משחק ומשמש הוא עצמו למשחקים אסורים [קבצי ההחלטות - באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].