(החלטה, מחוזי ירושלים, השופטת חנה בן-עמי): התביעה ביקשה להגיש זכרון דברים המפרט "דפדוף" במסרוני SMS שנשלחו על-ידי טלפון נייד של אחד הנאשמים. מה מעמדו של טלפון סלולרי לענין ס' 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) והאם הינו בגדר "מחשב" לענין התנאים הנדרשים לתפישתו ולחיפוש בתוכנו? נפסק –

• על-מנת לבצע חדירה לחומר מחשב במסגרת חיפוש, נדרשים שני תנאים מקדמיים: האחד, כי יינתן צו על-פי ס' 23א לפקודה, המתיר באופן פרטני את החיפוש במחשב וגבולותיו; השני, כי החיפוש ייערך על-ידי בעל תפקיד מיומן לביצוע פעולות אלו.
• קיים דמיון רב, מבחינת הרציונל בבסיס הדין המיוחד למחשבים, בין מחשב לבין טלפון סלולרי, מבחינת המידע המאוחסן בהם ודרך פעולתם. ברי כי קיימים טלפונים סלולריים הפועלים באמצעות תוכנות, כאמור בהגדרת "מחשב" בחוק המחשבים, ויש לבחון כל ענין לגופו.
• אין צורך להכריע בשאלה זו במקרה דנן, מאחר שאף אם מדובר במכשיר העונה על הגדרת "מחשב", החדירה אליו לא נעשתה בסטייה מהוראות הדין.
• צו החיפוש התיר חיפוש ותפיסה של מחשב וחומר מחשב וכן חדירה לו. באשר לתנאי השני, אף בהנחה כי טלפון סלולרי עונה על הגדרת מחשב, ברור כי לצורך הפקת מידע ממנו, כגון: רשימת שיחות נכנסות ויוצאות, מסרונים שנשלחו וכו', אין צורך במיומנות מיוחדת מעבר למיומנות של אדם סביר.
• כאשר במחשב רגיל עסקינן, הרציונל העומד בבסיס דרישת המיומנות הוא כפול: האחד, כי מעצם טיבה, חדירה למחשב והפקת פלטים דורשת מיומנות. כך לדוגמה, על המפעיל לדאוג כי הקבצים שנבדקו לא ישונו וכי לא יושארו עליהם "טביעות אצבעות" האלקטרוניות, על-מנת שלא לפגוע במהימנות הראיות. בנוסף, לעיתים נדרש שיחזור של חומר שנמחק, "פיצוח" סיסמאות וכיו"ב; הרציונל השני הוא הרצון להגן על המחשב ותוכנו מפני פגיעה על ידי מפעיל לא מיומן.
• ברי כי ביחס לטלפון סלולרי החששות הנ"ל אינם מתקיימים, בין היתר נוכח האפשרות והיישומים המצומצמים (יחסית למחשב ממש) הנמצאים בו. בנסיבות אלו, "בעל תפקיד מיומן" יכול להיות אף שוטר רגיל. אשר על כן, הוחלט להתיר את הגשת זכרון הדברים המתאר את ה"דפדוף" בטלפון הסלולרי של הנאשם.