במקרה הנדון מתעוררת הסוגיה העקרונית של הגנה על זכויות הפרט, שעלולות להיפגע כתוצאה מתפיסת המחשב. מאידך, המידע המפליל עשוי להימצא במחשב והוא עשוי להיות חיוני להוכחת ביצוע העבירה. כאשר מדובר במחשבים ובראיות אלקטרוניות, יש לקחת בחשבון את החשש כי מתן שהות עלולה לאפשר לחשוד להשמיד את החומר הראייתי. לפי ההנחיות הפדראליות האמריקאיות, לעניין חיפוש ותפיסה של מחשבים, הדרך המומלצת היא לקבל את הסכמת פרקליט החשוד, כי העותקים האלקטרוניים שיישארו בידי המשטרה יהיו קבילים בבית המשפט. כל ההעתקות צריכות להתבצע על ידי מומחים תוך הקפדה שלא יגרם כל נזק לקבצים המאוחסנים בדיסק ותוך שמירת הוראות החוק וזכויות החשוד.
הערר נדחה באשר לעתירה להחזרה מיידית של הדיסק. העורר רשאי לבחור באחת משתי האלטרנטיבות: א. העתקת כל החומר אשר על הדיסק שנשאר ברשות המשטרה וקבלת ההעתק לרשותו וזאת בנוכחות מומחה מטעמו. ב. העתקת כל החומר המצוי על הדיסק על ידי המשטרה, בנוכחות מומחה מטעם העורר וחתימה של העורר על התחייבות כי מדובר בהעתק מדויק ומתאים למקור וכי הוא לא יעלה טענות כי אין התאמה בין הדיסק המקורי להעתקו.
עדכון: ביום 31.10.2007 דחה בית המשפט העליון (השופט ס. ג'ובראן) בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה דלעיל. נפסק - הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה רשות לערעור שני. גם בנוגע לפגיעה הנטענת בזכויותיו של המבקש, כתוצאה מהמשך החזקת הדיסק בידי המשטרה, אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. שני הפתרונות אותם הציע ביהמ"ש שומרים כראוי על האיזון בין זכויותיו של המבקש והאינטרס הציבורי שבשימור הראיה, אינטרס אשר עלול להיפגע באם יועבר הדיסק הקשיח עצמו לידי המבקש [רע"פ 770/07 משה הלוי נ' היחידה הארצית לחקירות הונאה].