(החלטה, שלום רמלה, השופטת נאוה קפלינסקי): האם תכתובות דואר אלקטרוני בין המשיבים לפרקליטיהם, שנתפסו במסגרת חיפוש במשרדי המשיבים, נהנים מחיסיון עו"ד-לקוח? המשיבים שימשו כבעלי מניות בחברת היינץ רמדיה. במהלך חקירת חשד לגרימת מוות ברשלנות, בשל שיווק תחליף חלב לתינוקות, נתפסו במשרד המשיב 1 מחשב ומסמכים שונים. המשטרה ביקשה כי יותר לה לעיין בכלל המסמכים והחומר שנתפס. נפסק – חיסיון בין לקוח לעורך דינו מבוסס על ס' 48 לפקודת הראיות וס' 90 לחוק לשכת עורכי הדין. נדחית טענת החיסיון מכוח ס' 48 לפקודת הראיות, לאור העובדה כי המסמכים נתפסו במשרדו של המשיב. "כאשר לא זו בלבד בלבד שהמשיבים בחרו לקיים את ההתכתבות / התייעצות, בדואר האלקטרוני, ופעמים רבות ברשימת הנמענים מכותבים רבים, וכאשר פרטי ההתכתבות נשמרו במחשב שבמשרד תקופה ארוכה, לעיתים גם הודפסו והוחזקו במגרת שולחנו של המשיב, לא קם חיסיון, כל עוד אין עסקינן ב"מסמכים משפטיים" שהוכנו לצורך דיון משפטי קיים או צפוי". תנאי להחלת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו של המסמך, היתה ההכנה לקראת משפט. המשטרה רשאית לעיין בכל המסמכים לגביהם לא נקבע כי חל חיסיון.