(החלטה, שלום ת"א, השופט דניאל בארי): החלטה בעניין הנאשמת 5. הנאשמת הודתה, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, פגיעה בפרטיות וקבלת נכסים שהושגו בפשע. הנאשמת חשדה כי בעלה בקשר רומנטי עם אחרת. בעקבות חשד זה פנתה לנאשם 2 וביקשה לחקור את קשריו של בעלה עם אותה אחרת. הנאשמת קשרה קשר להוציא פלטי שיחות פלאפון של אותה אחרת ואף מסרה לנאשם 2 את מספר הטלפון הנייד שלה. נאשם 2 הצליח להניח את ידו על פלטי השיחות, בסיוע הנאשמים 1 ו-3. נפסק - ביהמ"ש החליט שלא להרשיע את הנאשמת, בין היתר הואיל וחלקה בפרשה קל ביותר והעובדה כי הפנימה את חומרת התנהגותה. מאידך, יש הכרח לשקול את החומרה שיש בפגיעה בפרטיותו של אדם. הזכות לפרטיות הוכרה כזכות יסוד ויש לייחס חומרה לפגיעה בזכות זו. האמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום מאפשרים בצורה קלה יחסית לפגוע בפרטיות וגם מצב זה מחייב נקיטת גישה מחמירה בעבירות שמהותן היא פגיעה בפרטיות. על הנאשמת הוטל לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות (ההחלטה - באדיבות המאגר המשפטי נבו).