(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת עידית ברקוביץ'): הנתבעים העתיקו תמונה שצילם התובע בלא רשותו. לטענתם, העתיקו אותה מאתר האינטרנט tam של רשת ידיעות אחרונות, מפני שהדבר נהוג כדבר שבשגרה בין כלי תקשורת וכן מפני שהאתר פתוח לציבור ומרבית המידע והצילומים המתפרסמים בו אינם מלווים בציון קרדיט, אשר יכול להעיד כי בעל זכויות היוצרים בצילומים הוא צד שלישי.

נפסק - בשים לב לתחום עיסוקה של הנתבעת, המפעילה אתר אינפורמטיבי באינטרנט, חלה עליה חובת זהירות מוגברת להקפיד על דיני הקניין הרוחני. חרף זאת, לא הוכיחו הנתבעים כי לא ידעו ולא היה להם "יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה".

אפילו נלקח הצילום מאתר tam לא עומדת לנתבעים הגנה: הם לא הוכיחו קיומו של הסכם המתיר העתקת תמונות מאותו אתר, מה גם שטענה זו מנוגדת לכיתוב באתר הקובע כי כל הזכויות שמורות. אף לגבי יצירה שאין עליה שם כלשהו, יש להניח שלמישהו יש זכויות יוצרים לגביה. על הנתבעים היה לערוך ולו בדיקה מינימלית לאיתור בעל זכויות היוצרים וחובה זו, הופרה. הנתבעים נהגו ב"עצימת עיניים" עד כדי חוסר אכפתיות של ממש, באופן השולל את יסוד תום הלב.

למשך זמן ההפרה יכול ויינתן משקל לענין שיעור הפיצוי, אך לא עד כדי פטור מוחלט. לענין זה יש לשים לב שההפרה הופסקה בעקבות פניית התובע ולא ביוזמת הנתבעים. במקרים מתאימים, יהיה מקום להתחשב בפסיקת הפיצוי בשווי היצירה, בטיבה ובחשיבותה.

אף אם שווי היצירה מועט, אין בהכרח לפטור את המפר מתשלום. הפרת זכויות יוצרים, אשר במהותה היא נטילת זכות בלא רשות, היא למעשה גניבה. אין להבדיל באופן משמעותי בין נטילת חפצים מוחשיים לבין נטילת זכויות קנייניות רוחניות. מעשה הגניבה עצמו, הוא הגורר אחריו את החיוב הכספי ולאו דווקא שווי החפץ שנגנב.

הטעמים לקביעת סכום הפיצוי נעוצים בנסיבות הבאות: ההפרה היא הפרה אחת בודדת - פרסום הצילום באתר אייס במועד אחד; משך ההפרה היה קצר - הצילום פורסם למשך זמן של כ- 20 דקות; שווי הצילום - 460 ₪; התנהגות הנתבעים - לא היתה הפרה בוטה ומכוונת, תוך ידיעה ברורה בדבר זהות היוצר.

לאור נוסחו "הקשיח" של סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים 1924, לא ניתן לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצוי נמוך מ- 10,000 ₪. מקרה זה איננו המקרה החריג המצדיק פטור מפיצוי. זאת, בין היתר בשים לב לזהותם של הנתבעים המפעילים אתר אינטרנט, ואשר עוסקים בתחום זכויות היוצרים כבדרך שגרה. עם זאת, במקרה הנדון לא היה מקום לדרישת התובע לפיצוי בסך 50,000 ₪. בד בבד עם הצורך להקפיד ולשמור על זכויות היוצרים, יש להקפיד ולמנוע דרישות פיצוי מופרזות המהוות ניסיון לעשיית עושר שלא כדין. בשל כך לא זוכה התובע בהוצאות או בשכר טרחה אלא בפיצויים בלבד.