(פסק-דין, ביה"ד לחוזים אחידים, השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור): בחינת תניות בחוזה אחיד המסדיר את התקשרות הבנק עם לקוחותיו בקשר עם אספקת שירותי מידע באמצעות האינטרנט וטלפוניה סלולרית. נפסק -

• סעיף 1.5 לחוזה קובע כי מקום בו נגרם נזק ללקוח או לבנק כתוצאה משימוש לרעה בסיסמה ו/או בקוד הייחודי על-ידי צד שלישי, אזי הלקוח ישא באחריות לנזק כאמור, למעט נזק שנגרם עקב רשלנות הבנק. ייתכנו הסדרים שונים לחלוקת הסיכון בין הלקוח ובין הבנק. כך לדוגמא, הבנק יכול לבטח עצמו, ולגלגל את עלות הביטוח על כלל הלקוחות, וכך לפזר את הסיכון על כלל לקוחות הבנק. ייקור עלות השירות עדיפה על-פני קריסה כלכלית של לקוח בודד, אשר עשויה להוות את תחילתו של "אפקט דומינו" ולהביא לפגיעה באנשים וגופים הקשורים לאותו לקוח.
   
• בידי הבנק מצוי המידע והכוח לאבטח את השירות, כלומר למנוע את הנזק. הנטל להוכיח כי הבנק אכן התרשל בנקיטת אמצעי האבטחה, המוטל על הלקוח לפי סעיף 1.5, משמעו הלכה למעשה, הטלת אחריות על הלקוח גם במקרים של התרשלות מצד הבנק שכן הוכחת עצם רשלנותו של הבנק עלולה לעורר קשיים לא מבוטלים.
   
• יש לקבוע הסדר אחריות, אשר יביא בחשבון את כל ההיבטים הכרוכים בפעילות הבנקאית באינטרנט, ולא יטיל את מלוא האחריות להתממשות הסיכונים העיקריים הכרוכים בפעילות זו על כתפי הלקוח.
• נדחתה טענת הבנק, כי לקוח אשר עושה שימוש ברשת האינטרנט הנו לקוח מתוחכם, אשר בחר מרצונו החופשי לשאת בסיכוני השימוש ברשת, ובכל מקרה פתוחה בפניו האפשרות לסור לסניף ולבצע את הפעולות באופן "בטוח". נקודת המוצא היא, כי שירותי הבנקאות באינטרנט הם שירותים בסיסיים וחיוניים. היקף השימוש בבנקאות המקוונת הלך וגדל משך השנים האחרונות. המחשוב ומערכת האינטרנט זמינים יותר מתמיד. יתרונות השימוש במערכת הם רבים, ומפאת קוצר הזמן לא תמיד עומדת האפשרות של פנייה לסניף. לאור חיוניות שירותים אלו, במיוחד בעידן הטכנולוגי של ימינו, אין להגביל את אפשרויות השימוש בהם, כגון הגבלת סכומי הפעולות, אלא אם ביקש זאת הלקוח.
   
• אין להסיק מהעובדה, כי לקוח ער לסכנת איבוד הונו האישי כתוצאה משימוש בשירותי בנקאות באמצעות רשת האינטרנט, כי הוא בוחר לשאת באחריות במקרה של התממשות סיכון זה בעשותו שימוש באינטרנט. הלקוח תופס את מערכת האבטחה של הבנק כאמינה, ומכאן את ההסתברות להתממשות הסיכון כנמוכה. בהקשר זה, מן הראוי כי דרכי אבטחת אמצעי הגישה למערכת יפורטו ויוצגו בפני הלקוחות. על הלקוח לדעת מראש את מסגרת הסיכונים להם הוא צפוי בעשותו שימוש ברשת האינטרנט לצורך קבלת שירותי בנקאות, דבר אשר יאפשר לו שימוש מושכל בשירותים אלו. פירוט כאמור ישמש אבן בוחן לבחינת התנהלות הבנק.
• סעיף 1.5 לחוזה הוא סעיף מקפח בחוזה אחיד ויש לבטלו.
• סעיפים 1.7 ו-2.7 לחוזה קובעים תניות פטור, לפיהן הבנק פטור מאחריות לנזק שנגרם כתוצאה משיבוש בשליחה ובקבלת הנתונים המועברים במסגרת השירותים נשוא החוזה, באם שיבוש זה מקורו בתקלות שונות במערכות התקשורת, שאינן בשליטתו של הבנק. אין לומר כי סעיפים אלה מסייגים באופן לא סביר את האחריות שהייתה מוטלת על הבנק מכוח החוזה, ולכן הם מקפחים, זאת כמובן באם התקלה לא הייתה בשליטת הבנק ו/או הוא לא היה יכול למנעה במאמץ סביר. מן האמור עולה, כי יש להוסיף בסיפא לסעיפים אלו את התוספת "ושהוא לא יכול היה למנען במאמץ סביר".
• בסעיפים 1.8 ו-2.8 לחוזה הלקוח "מצהיר", כי הובא לידיעתו כי קיימת אפשרות של "חדירה" למאגרי המידע של הבנק, כמו גם אפשרות לביצוע פעולות שונות בחשבונותיו על-ידי גורם שאינו מורשה. מחשש שהבנק ישתמש "בהצהרה" זו לשם הטלת מלוא האחריות על הלקוח, במקרה של נזק כתוצאה מ"חדירה" למאגר המידע של הבנק וביצוע פעולות בחשבון הבנק על-ידי גורם לא מורשה, הורה בית הדין לבטל את הסעיפים, וחלף זאת הטיל חובה על הבנק לספק ללקוח, עוד טרם החתימה על החוזה, מסמך נפרד שבו יפורטו באופן ברור ובולט הסיכונים הכרוכים בקבלת שירותי בנקאות באמצעות האינטרנט והטלפון הנייד.
• בסעיף 2.9 לחוזה מצהיר הלקוח כי ידוע לו שתנאי מהותי למתן השירות הוא, מסירת נתונים שונים אודות חשבונותיי בבנק והיקף פעילותי שם, המצויים במאגרי המידע של הבנק. לשם אספקת שירות המידע בטלפוניה סלולרית, נדרש כי הלקוח יוותר על זכותו לסודיות, זאת על-מנת שהבנק יוכל להעביר את המידע לחברת הטלפון הסלולרי, כדי שזו תציגו על-גבי צג מכשיר הטלפון הנייד של הלקוח. ואכן, אין קושי עקרוני בעובדה, כי אדם יסמיך את הבנק למסור מידע אודותיו. יחד עם זאת, יש להגדיר במדויק מהו המידע המועבר, וכן את השימוש שיעשה בו במסגרת השירות. הסעיף בנוסחו הנוכחי אינו בא אך לאפשר את מתן השירות, והדברים אמורים ביחס לתניית הפטור המופיעה בסיפא לסעיף, לפיה הלקוח מוותר על כל טענה שעשויה לעמוד לו כלפי הבנק או חברת הטלפון הסלולארי, עקב ה"שימוש" שנעשה במידע. זוהי תניית פטור גורפת. יש לנסח את הפטור, באופן בו הוא יפטור את הבנק ואת חברת הסלולאר, מאחריות בגין הפרת חובת הסודיות ו/או הזכות לפרטיות, ביחס למידע אשר הלקוח הסכים להעברתו, לצורך מתן שירות המידע בלבד.