(פסק-דין חלקי, מחוזי תל-אביב, ד"ר ע. בנימיני): הנתבעים מכרו תוכנות של התובעת, כשהם מלווים אותן ברשיונות שרכשו מצד שלישי. לטענתם נעשתה הרכישה בתנאי "תקנת השוק" (דהיינו, בתמורה ובתום לב ממי שעיסוקו בממכר רשיונות כאלה). נפסק - הנתבעים ידעו שהרשיונות שרכשו ומכרו לקונה מחשב חדש לא היו אמיתיים ולמצער "עצמו עיניהם" מלראות זאת; שימוש בתקליטור תוכנה אחד כ"מאסטר" להתקנה במאות מחשבים שונים, אסור לפי תנאי הרישיון הניתן לשימוש בתוכנות MS ; אין צורך להוכיח יסוד נפשי בהפרת זכות יוצרים (אף שהוכח כאן כי הנתבעים היו מודעים להפרה ולמצער עצמו עיניהם בפניה); הנתבעים חייבים להוכיח מכח מה העתיקו את התוכנות של התובעת על גבי מחשבים חדשים שמכרו ללקוחותיהם, ואם הם מסתמכים לצורך כך על הרישיונות שמצאו בידם – עליהם להוכיח כי מדובר ברישיונות אמיתיים, שהרי התובעת הוכיחה כי רישיונות אלו לא יצאו ממנה, או ממישהו מטעמה; הנתבעים פעלו בלא כל רישיון לשיווק התוכנות של התובעת ללקוחותיהם, ומכאן שהם הפרו את זכויות היוצרים בתוכנות כאשר העתיקו את התוכנות של התובעת בהסתמכם על רשיונות חסרי תוקף; הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה לעניין טענת תום הלב – גם אם טענה זו היתה מהווה הגנה מפני הפרת זכות יוצרים; "תקנת השוק" אינה חלה על נכס המפר זכות יוצרים אלא על נכסים נדים בלבד שאינם כוללים בחובם נכסי קנין רוחני; אדם שרכש מוצר המפר זכות יוצרים, איננו יכול להמשיך ולהחזיק בו מכח "תקנת השוק", כיוון שבעל זכות היוצרים רשאי ליטול ממנו את הנכס המפר, אשר נחשב על פי הדין כרכושו של בעל זכות היוצרים; גם לו חלה "תקנת השוק" על נכס המפר זכות יוצרים, לא היה מקום לקבוע כי בנסיבות מקרה זה הוכחו תנאי "תקנת השוק".