(החלטה, בית משפט השלום בירושלים, השופט אברהם טננבוים): הנאשם, יו"ר ארגון עובדי בנק טפחות, חתם על תצהיר המלווה בקשה לסעדים זמניים, בנוגע לסכסוך עבודה עם הקובלת. לתצהיר נלוו 2 מסמכים: סיכום ישיבת הנהלה של הקובלת וחוות דעת משפטית שנכתבה עבורה. הקובלנה הוגשה בגין השימוש בשני המסמכים הללו, בהתבסס על סע' 5 ו-2(5) לחוק הגנת הפרטיות (פרסום מסמכי אחרים) וסע' 496 לחוק העונשין (גילוי סוד מקצועי). נפסק - אין כל ראיות ברורות כיצד הגיעו המסמכים לנאשם, זאת על-אף חשדות הקובלת, לפיהם נגנבו המסמכים על-ידי חדירה בלתי מוסמכת למחשבי הקובלת וממילא תיבת הדואר האלקטרוני הרלבנטית הייתה חשופה לכל חודר. לאנשים רבים בבנק הייתה גישה למסמכים ולאלה יש להוסיף את אנשי המחשוב של הבנק, היכולים להיכנס בקלות לחשבונות הדואר האלקטרוני של כל העובדים. בית-המשפט קיבל את טענות הנאשם, לפיהן העובדות המתוארות בכתב הקובלנה אינן מהוות עבירה וביטל את כתב האישום, מהנימוקים הבאים: חוקי הגנת הפרטיות אינם חלים לגבי תאגיד וקובלנה המתבססת על דינים אלו אין לה על מה לעמוד; סעיף 496 לחוק העונשין, העוסק בגילוי סוד מסחרי, נועד לסודות מסחריים שהגיעו לאדם דרך עבודתו ולא כפי שהדבר בנסיבות המקרה. ייתכן ויכולה לעמוד לנאשם הגנה מן הצדק והגנת זוטי דברים, אולם לאור הקביעות לעיל לא קבע בית-המשפט מסמרות לענין זה.