(החלטה, מחוזי ירושלים, השופט יוסף שפירא): בקשה לחקירת מצהירים באמצעות כינוס וידאו (Video Conference). נפסק - הוראת ס' 13(א) לפקודת הראיות מאפשרת לנהל דיון מחוץ לתחום השיפוט של ביהמ"ש (וחו"ל במשמע) ומותירה לביהמ"ש שיקול דעת רחב כיצד יתבצע הליך שכזה. חלף יובל וההתפתחות הטכנולוגית נסקה לגבהים שאיש לא חזה, לרבות האפשרות לכינוס וידאו, הזוכה להתעניינות גוברת ובעקבותיה גם לויכוח משפטי. מצד אחד, שימוש יתר בכלי זה יהפוך את הדיון המשפטי לטכני-דיגיטלי, בו יעלם גורם ההתרשמות הבלתי אמצעית של השופט מהעדים. מאידך גיסא, השימוש בכלי זה יכול לחסוך בזמן ואמצעים ולייעל ולזרז את הדיונים. יש להבין את חששם של אלה הגורסים כי פתיחת פתח לשימוש בכינוס וידאו יפרוץ את כל הסכרים. בעת שחוקק ס' 13(א) לא היה בנמצא כינוס וידאו, אולם יש להתאים את הכלים החדשים שנוצרים חדשות לבקרים. יש צורך, במשפט אזרחי, בחידוד השאלה שעל המדוכה ולשקול האם יש לראות בהעדת עד בכינוס ועידה, ככל ראייה המובאת על-ידי בעל-דין ולהתייחס למשקלה של העדות, תהא הסיבה לאי יכולתו של העד להגיע ארצה אשר תהא (גילו, מצב בריאותו, בזבוז זמנו, חשש להגיע לארץ וכיו"ב). כינוס ועידה הוא כלי בהחלט יעיל ומועיל, גם אם אינו "המקור". במקרה דנן, הותרה חקירת המצהירים באופן המבוקש.