בקשה למתן עדות באמצעות Video Conference (החלטה, שלום הרצליה, הרשמת שרון גלר-אהרוני):
העובדות: בקשה לחקירת המבקש 2, שהעתיק את מקום מושבו הקבוע לניו-יורק, באמצעות "כינוס וידאו", וזאת במסגרת תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.
נפסק: זהו אינו המקרה המתאים למתן אישור לחקירת המבקש באמצעות כינוס וידאו. הכלל הבסיסי הוא כי העדת עדים תיעשה בפני ביהמ"ש הדן בעניין בישראל. זאת, נוכח החשיבות הקיימת להתרשמותו הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים הנחקרים בפניו, בפרט כשמדובר בעד שהינו בעל עניין אישי בהליך המתנהל כנגדו. הפסיקה התוותה מספר קוים מנחים באשר לשאלה מתי יהיה זה "למען הצדק" להתיר חקירה כאמור, ובין היתר, נקבעה כקריטריון מרכזי השאלה האם קיימת "סיבה טובה", המונעת את בואו של העד לארץ והתייצבותו לחקירה בפני ביהמ"ש בישראל.
מקרה זה אינו נכנס לגדר אותם מקרים בהם קיימת "סיבה טובה" המונעת את התייצבות המבקש לחקירה בישראל. המניעה הקשורה לצורך בקבלת "גרין קארד" איננה ברורה וחד-משמעית, באשר לא הוצגה כמניעה לאורך כל הדרך אלא רק כעת. לא הוצג אישור ממשי כלשהו על ידי המבקש בעניין זה. ממילא אין מדובר בסיבה טובה, אלא בשיקולים אישיים של המבקש. הבקשה נדחתה [קובץ ההחלטה, באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].