- המפר הינו כתב עת מוכר ונפוץ. קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בהנהגת מדיניות לפיה עיתונים וכתבי עת יזהרו באופן מיוחד מהפרת זכויות יוצרים;
- בנסיבות בהן ניהל המפר מגעים עם היוצר, ידע על תנאיו ולמרות שלא הגיעו להסכמה לגבי תנאי השימוש ביצירתו פרסם את היצירה, יש משום הפרה בוטה וחמורה של זכויות היוצרים. גם האינטרס הציבורי רב יותר כנגד מפר שאינו תם לב, שכן הצורך בהרתעה עולה במקרה זה;
- העובדה כי הקובל פרסם את יצירתו באינטרנט, תוך ששמר באתר על זכויות היוצרים שלו במפורש, היא שיקול לחובת הנאשמים ולא לזכותם. המחוקק בחר, בעיצומו של עידן המידע, לחזק את ההגנה שניתנת ליוצרים בגין שימוש ביצירותיהם. מכך אנו למדים על חשיבות הערך המוגן ועל הסכנה שהמחוקק צפה לו בעידן זה;
ק.פ. 105/02 אלון ניר נ' מסע אחר בע"מ ואח'
(החלטה, שלום ירושלים, השופטת מיכל אגמון-גונן): הפרת זכויות יוצרים באינטרנט. נקבע כי אין לדחות קובלנה פלילית בשל הגנת "זוטי דברים" כשהועתקו תמונות מאתר האינטרנט של הקובל ופורסמו בלא הסכמה בכתב-עת. קבלת ההגנה של זוטי דברים מהטעם שניתן לפנות או שמתאים יותר לפנות להליך האזרחי בעבירות מסוג זה, תרוקן מתוכן את העבירה של הפרת זכויות יוצרים. העבירה שבוצעה (אם תוכח) - חמורה מן הטעמים שלהלן: