(החלטה, שלום בית-שאן, השופטת לילי יונג-גפר): טענה מקדמית של נאשם בהחזקת וניהול מקום משחקים אסורים, לפיה נעדר ביהמ"ש סמכות טריטוריאלית לדון בכתב האישום. לפי האישום, במועדון שניהל הנאשם נתפסו שלושה מחשבים, המחוברים לרשת האינטרנט, בהם הותקנו תוכנות ייעודיות להפעלת משחקי הימורים. הנאשם טען כי מדובר במשחקים ברשת האינטרנט, שהיא חלל בפני עצמו ולפיכך מדובר בעבירת חוץ שלגביה אין לביהמ"ש סמכות. נפסק - אין להידרש לטענת הנאשם בדבר החלל שבו פועל האינטרנט וזיקתו לשאלה הטריטוריאלית. לפי האישום, עשה הנאשם לכאורה פעולות שהן כולן בתחומי מדינת ישראל, או לפחות מקצתן: הצבת המחשבים, התקנת התוכנה הייעודית, החיבור לאינטרנט וזימונו של קהל להשתמש במחשבים לצורך הימורים. גם מבלי להידרש לשאלה אם כל מרכיביה של העבירה המיוחסת לנאשם בוצעו בישראל, או שחלקם בוצעו באותו "חלל", הרי שלפחות חלק מהמתואר לעיל בוצע בתחומי מדינת ישראל. די בכך כדי שהעבירה המיוחסת לנאשם תוגדר כ"עבירת פנים", שדיני העונשין של ישראל חלים עליה.