(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטת שרה סירוטה): ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה מיום 10.6.1999, לפיה יש לחייב את דירת המשיבים בתשלום מס ארנונה בתעריף "מגורים". המשיבה 2 היא מעצבת רהיטים, המתגוררת עם בעלה (המשיב 1) בנכס, המשמש גם כמקום עבודתה. המעוניינים ברכישת עיצובי המשיבים פונים לנ"ל באמצעות הטלפון, הפקס ו/או האינטרנט. נפסק - הדין עם המערער, לפיו השאלה הצריכה הכרעה הנה פרשנות הסעיף המגדיר מהו סטודיו המזכה את האמן בפטור מתשלום ארנונה. בעידן בו אנו מצויים, מסחר אלקטרוני משמעו ביצוע עסקאות באופן שקודם לכן, טרם פרצה המהפכה האלקטרונית, היו נעשות פנים מול פנים. השוק שבו היינו נוהגים לגבש עסקאות עבר מטמורפוזה וכיום ניתן להתקשר דרך רשת התקשורת מבלי בכלל לדעת מיהו הקונה. המסחר האלקטרוני מתאפיין בשני סוגים של פעילות: מסחר אלקטרוני עקיף - הזמנה אלקטרונית של טובין מוחשיים, כמו במקרה זה, ומסחר אלקטרוני ישיר - הזמנה מקוונת של טובין שאינם מוחשיים כגון: תוכנת מחשב, שירותי מידע וכדומה. לו היינו עסקינן בסוג המסחר הישיר, בו הקונה רוכש את המוצר, מקבלו ומשלם עבורו מבלי לערב את המוכר, בצורת מסחר זו סבורני כי נשאר מקום עבודתו של האמן בדלת אומנותו. אולם, כאשר המסחר עקיף, ביצועו תלוי במספר פקטורים חיצוניים. באופן כזה, נראה כי נפגמת ההפרדה בין שטח היצירה של האמן לבין שטח המכירה והשיווק. הערעור התקבל. עם זאת, יש לראות את המקום הן כבית עסק ומלאכה והן כמקום יצירה וראוי לכן שתשלום הארנונה לבית עסק ומלאכה יחול רק על 78 מ"ר ושאר 100 מ"ר ישמשו כסטודיו והארנונה בגינם תהיה כשל בית מגורים.