(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט ד"ר גבריאל קלינג): התובעת 1 עוסקת בפיתוח תוכנה וחומרה, בעיקר בתחום הלומדה. הנתבעת 1 עוסקת בפיתוח, ייצור והפצה של תוכנות והנתבע 2 הוא בעל השליטה בה ומנהלה. התובעת פיתחה תוכנה המיועדת ללימוד אסטרונומיה לילדים (המכונה "אסטרונומיה" או "Astronomy"). כאשר מסרה את התוכנה לבדיקת המדען הראשי, מסר לה האחרון כי הובאה לפניו תוכנה כמעט זהה מטעם הנתבעת 1. התובעים טענו כי הם בעלי הזכויות בתוכנה וכי הנתבעים הפרו זכות זו בכך שהעתיקו את התוכנה, שיווקו אותה בארץ ובחו"ל ועוד. הנתבעים טענו כי התוכנה נמסרה להם לשכתוב ע"י חברה בריטית והוצגה כתוכנה "ציבורית". נפסק -

• סעיף 2א לפקודת זכות יוצרים קובע כי לעניין זכות יוצרים, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית (כמשמעותה בחוק זכות יוצרים, 1911). הוכח, בראיות שלא נסתרו, כי התוכנה פותחה ונכתבה בידי עובדי התובעת 1 ומנהליה. התובעים הם בעלי הזכויות בתוכנת Astronomy.
• אין מחלוקת בין הצדדים כי תוכנת הנתבעת 1 זהה כמעט לחלוטין לתוכנת התובעת 1. כן הוכח כי הנתבעים הפיקו לפחות 100-200 עותקים של התוכנה. לכאורה, אין הכרח להצביע על אפשרות שהיתה לנתבעים גישה ליצירת התובעת, כאשר יש דימיון מוחלט בין תוכנות מורכבות. לנתבעת היתה גישה לתוכנת התובעים (הן התובעת והן הנתבעת הפיצו מוצרים בחו"ל ושם יכלה הנתבעת להשיג את התוכנה). על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי הזהות בתוכנות אינה נובעת מהעתקה.
• גירסת הנתבעים (כי התוכנה נמסרה להם לשכתוב על-ידי חברה בריטית) מהווה הודאה שהתוכנה לא פותחה על-ידם, אלא הועתקה מתוכנה אחרת, שבהעדר הסבר סביר, היא תוכנת התובעים. העובדה שהעתקה בוצעה מעותק של צד שלישי, אינה מעלה ואינה מורידה. למודעות הנתבעים לקיומן של זכויות יוצרים ביצירה בעת העתקה, עשויה להיות חשיבות במישור הסעד אך לא במישור האחריות. הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובעים, בכך שהעתיקו את התוכנה.
• הנתבעים טענו כי בעת ההפרה לא ידעו ולא היה להם יסוד לחשוב שקיימת זכות יוצרים בתוכנה, שכן למיטב ידיעתם היתה זו תוכנה ציבורית. הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל שנקבע בסעיף 8 לחוק ולא הציגו כל ראיה לחיזוק גרסתם (למשל, לא הוצג הדיסקט כי הנתבעים טוענים כי נשלח אליהם מאנגליה). התובעים טוענים כי במסך הפתיחה של התוכנה צוין שם התובעת וכי כל הזכויות שמורות. טענה זו מתיישבת עם ההיגיון ועם הנוהג של חברות התוכנה. כמו כן, הנתבעים לא העידו את המתכנתים שלטענתם שכתבו את התוכנה שנשלחה מאנגליה ולא ציינו את שם החברה האנגלית שהזמינה את השכתוב, או כל מסמך המתייחס להזמנה הנטענת.
• גם אם היו מוכיחים הנתבעים את גרסתם, הרי שהיה עליהם להוכיח כי לא ידעו שבאותה יצירה קיימת זכות יוצרים בכלל (ולא שלנתבעים לא היה יסוד לחשוד כי התובע, ולא אדם אחר, היה בעל הזכות ביצירה). ספק אם אדם סביר לא היה צריך לחשוד בקיומן של זכויות יוצרים בתוכנה.
• הנתבעים הציגו את התוכנה לשיווק בתערוכה בגרמניה וזאת לאחר שכבר ידעו שמדובר בתוכנה שזכויות היוצרים בה הן של התובעים. בכך הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים של התובעת בהפרה נוספת, כאמור בסעיף 2(2)(ג) לחוק.
• הפרה שלישית - מכירת התוכנה - הוכחו 2 מקרים בהם מכרה הנתבעת 1 את התוכנה, במקום עסקה בפ"ת, שעה שגם לגירסתה כבר ידעה שהזכויות בתוכנה שייכות לתובעים. משנודע לנתבעים שזכות היוצרים בתוכנה שייכת לאחרים, הם לא השמידו את מלאי התוכנות שהיה ברשותם. יש להניח שהנתבעים המשיכו להחזיק בתוכנות המפרות על-מנת לנסות ולמכרן. הוכחו 2 מקרים של מכירה מפרה בישראל ועוד מספר לא ברור של מכירות מפרות בחו"ל.
• הסעד - התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזק (עקב אי קבלת המענק ממשרד המדען הראשי וסיכול עסקאות בחו"ל), את הדרך לאמוד אותו ואת הקשר הסיבתי בינו לבין ההפרות. הוכח שהנתבעים עשו בתוכנה שימוש מפר משלושה סוגים (העתקה, מכירה והצגה בתערוכה). אין לראות במעשי הנתבעים הפרות נפרדות, שבגין כל אחת מהן ניתן לפסוק את הפיצוי שבסעיף 3א. כן אין חשיבות לכמות התוכנות שנמכרה, באשר מדובר בהפרה אחת. ניתן לפסוק לכל היותר סכום של 10,000 ש"ח.
• לנתבע 2 היה חלק נכבד במעשי ההפרה; בין שבצעם בעצמו ובין שאישרם כבעל שליטה. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת והעצמאית של התאגיד לא נועד לספק מחסה למי שביודעין גורם נזק לאחרים. ראוי לחייב את הנתבע 2 ביחד ולחוד עם הנתבעת 1.

קובץ פסק-הדין, באדיבות המאגר המשפטי נבו.