(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ישי לויט): המבקשות טענו כי המשיבים העתיקו חלקים מהותיים וכי הם מפרים את זכויותיהם בתוכנה בשם "ניהולית", בכך שהם מפיצים תוכנה מפרה בשם "נרקיס". מנגד, טענו המשיבים כי תוכנת "נרקיס" היא פרי פיתוח עצמאי. שתי התוכנות הועברו לבדיקת מומחה מטעם ביהמ"ש. נפסק - בענין ע"א 139/89 ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח', תוארו 3 השלבים של פיתוח תוכנה: שלב הגדרת הדרישות, שלב עיצוב ותכנון התוכנה ושלב התכנות. השאלה אם תוכנה אחת דומה לרעותה היא שאלה שבעובדה. יש להשוות את רכיבי התוכנות בכל אחד משלבי הפיתוח וכן את התוכנות הסופיות. המומחה בדקה את התוכנות מבחינה פונקציונאלית, מבחינת הצורה ומבחינה טכנולוגית. דיני זכויות היוצרים אינם מגינים על רעיון כשלעצמו, אלא על המחשתו. השאלה היא האם השכתוב של "ניהולית" ב"נרקיס" משמעותו שימוש ברעיון של "ניהולית" והמחשתו בדרך שונה בכל שלבי הפיתוח, שהוא מותר, או שיש דמיון גם בהמחשה ואם הדמיון הוא בחלק מהותי של התוכנה - הוא אסור. בחינת התוכנות זו מול זו, לאור חוו"ד המומחה, מעלה כי בתוכנת "נרקיס", לפני השינוי שנעשה בה, נעשה שימוש במרכיבים מסויימים של "ניהולית", בשלב עיצוב ותכנון התוכנה ונמצאה זהות באופן הכתיבה של אלמנטים שונים.

פני צו מניעה זמני מכוונים לעתיד. אין טעם לדון בגורל תוכנת "נרקיס" המקורית, כאשר ברור כי המשיבים לא ימשיכו לשווקה בצורתה זו, אלא יכניסו בה שינויים. אין למנוע מהם אפשרות זו, משום שחלק מהותי ב"נרקיס" היה פרי פיתוח עצמאי של המשיבים. בתכנת "נרקיס" המתוקנת אין יותר דמיון מוחשי משמעותי, בשום שלב משלבי פיתוח התוכנה וגם לגבי המוצר המוגמר, בין "נרקיס" לבין "ניהולית". נותר הדמיון ברעיון ודמיון כזה, כשלעצמו, מותר. את הדמיון היישומי שנותר ניתן לייחס לדרישות המשתמשים ולדרישות הדין בכל הקשור להליכי הוצאה לפועל. בשלב דיוני זה, הבחינה של הדברים היא לכאורה בלבד. על המבקשות היה להראות לא רק שיש להן זכויות ב"ניהולית", אלא גם שהמשיבים הפרו את זכות זו ב"נרקיס". לגבי "נרקיס" המקורית, הרימו המבקשות את הנטל, בדוחק. שונה המצב לגבי "נרקיס" המתוקנת, השונה מבחינה מוחשית ויישומית מ"ניהולית". לא קיימת למבקשות זכות לכאורה למנוע מהמשיבים לעשות שימוש ב"נרקיס" המתוקנת. ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות שימוש ב"נרקיס" המקורית (ההחלטה – באדיבות אתר האינטרנט של הוצאת נבו).