(פסק-דין חלקי, מחוזי תל-אביב, השופט משה טלגם): תביעה לצו מניעה ולפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים. התובעת היא יבואנית ומשווקת של מדפסות המיובאות על-ידי הנתבעות. בכל מדפסת מותקן "רכיב-זיכרון" המכיל את תוכנת ההפעלה של המדפסת. הואיל ולתובעת היה צורך בהדפסה בעברית, היא שינתה את נתוני התווים הצרובים ברכיב הזיכרון שבמדפסות המיובאות (שאינן כוללות תווים בעברית), כך ש"אוחסנו" בו אותיות המאפשרות הדפסה בעברית. לטענת התובעת, עם שינוי הנתונים נוצרה תוכנה חדשה, שהיא בעלת הזכויות בה. לטענתה, העתיקו הנתבעות את השינוי ובכך הפרו את זכויותיה. מנגד, אישרו הנתבעות כי העתיקו את השינוי, אך טענו כי התוכנה המקורית והתוכנה של מדפסת התובעת הן אותה תוכנה, בשינויים קלים בלבד. נפסק -

• הנתבעת מודה שהעתיקה מספר יחידות של רכיב הזיכרון שבמדפסת התובעת. משראתה את הסיכון שנקלעה אליו, פיתחה תוכנה משל עצמה לעיצוב אותיות בעברית. מכאן, שאין בתוכנת התובעת כל רבותא ורק מטעמי נוחיות ולשם קיצור נטלה הנתבעת מן המוכן מוצר שהניחה שאין בו כל זכות יוצרים. בכך, הוכיחה התובעת את טיעונה מפי הנתבעת עצמה, שכן היא מודה שיש צורך בתוכנה לעיצוב אותיות עבריות.
• אין לקבל את הטיעון לפיו אין למעשה שינוי בתוכנה, או שמדובר בשינוי שאינו משמעותי. מדובר בשינוי ניכר, שאין לזלזל בו, שאיפשר את שיווק המדפסות בארץ. הזכות המוגנת מהווה גיבוש של רעיון: תוכנת-העזר גורמת לכך שמדפסת שהפיקה אותיות בלועזית תתחיל להפיק אותיות עבריות ולכן היא בגדר יצירה משמעותית.
• הנקודות שנצרבו בזכרון המדפסת (ה- ROM) אינן אלא תווים של התוכנה, שהגה ורשם מתכנת התובעת. אין זו אלא שפה שהמחשב "מבין" בקלות, כדי לבצע סדרת הוראות שהיא ביטויה הפיזי של התוכנה. סדרת הוראות זו ניתנת להעתקה ואותה אכן העתיקה הנתבעת.
• במקרה הנדון, ברכיב הזיכרון הושתלו על-ידי התובעת, בטכניקת הצריבה, הנתונים החשמליים שמהם יודע המחשב להפיק את האותיות העבריות. רכיב הזיכרון משמש כאן לאחסנה ומהווה למעשה ביטוי של התוכנה עצמה ולא תוצאה או מוצר חדש ונפרד מן התוכנה. הנתבעת העתיקה את רכיב הזיכרון שבמדפסת, כפי ששונה על-ידי התובעת ובכך הפרה את זכויות היוצרים של האחרונה.