יש מעט מעשים מרושעים יותר מהפצת תמונות אינטימיות של אדם בלא רשותו. מעשה כזה של רשעות סבלה השבוע שדרנית הספורט, שרון פרי. בדיוק באותו שבוע סערה איטליה מסיפורה של צעירה בת 31 שהתאבדה לאחר שחבריה הפיצו את תמונותיה. מי שלא ישב עם אב שתמונות בתו מסתובבות ברשת, או עם בעל המסתיר מרעייתו שתמונותיה מופצות באתרי פורנו, והם נאלצים שניהם לא רק לצפות בתמונות אלא גם להכיר בשברון לב שלעולם לא יוכלו לעצור אותן – לא יבין את עצמת הפגיעה במצולמת ובאוהביה.

החוק ברור לגמרי. צילום תמונתו של אדם כשהוא ברשות היחיד, הוא מעשה של פגיעה בפרטיות. פרסומו בוודאי כך. פרסום כזה גם ייחשב ללשון הרע. שני אלה - פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע - הם עוולה אזרחית המזכה בפיצויים, וכשהם נעשים בזדון, גם עבירה פלילית. בתי משפט בישראל כבר הכריעו בסוגיות כאלה. בעניין אחד, מי שהפיץ סרטונים של חברתו לשעבר כשהיא מקיימת איתו יחסי מין, חויב לשלם פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום המירבי הנקוב בחוק – 100,000 ₪. ספק אם יש בסכום כזה כדי לפצות את הנפגעת. ברור בעליל, לנוכח הישנות המקרים, שאין בו כדי להרתיע אחרים.

החוק אמנם ברור לגמרי, אבל יישומו קשה מנשוא. מי שנפגעה לאחר שתמונותיה האינטימיות פורסמו ברבים, נדרשת לעבור מכשולים קשים מנשוא כדי לאכוף את זכויותיה. תחילה, עליה לאתר את מי שמפיצים את התמונות. שש שנים לאחר שבית המשפט העליון סירב למצוא דרך שתאפשר ליחיד לדרוש מספקי אינטרנט לחשוף את זהותם של מי שפגעו בו בנימוק שעל המחוקק לעגן מנגנון כזה בחוק – דבר לא נעשה. משרד המשפטים ישן בעניין. מה לו ולמצוקתם של אזרחים.

כל אחד שמקבל תמונה ומעביר לחברו יכול לשאת בחבות על-פי דין. אלא שקל להסתיר את זהות המפיצים, בוודאי בתקופה שבה התקשורת בוואטסאפ מוצפנת וחסויה. להגיע אל מי שמלכתחילה גנב את התמונות והפיצן, על-פי רוב זה כמעט בלתי-אפשרי.

אפילו זיהתה הנפגעת את מי שיכולים להיתבע, עליה לאזור אומץ ולגייס את משאביה הכלכליים. את האומץ היא צריכה לאזור מפני שעניינה ייפרש בבית המשפט. התמונות שהיא מבקשת להעלים יוצגו באולם, גם אם בדלתיים סגורות. יהיה עליה להתעמת עם מי שפגעו בה; לעמוד בפני שאלות חודרניות הנוגעות להרגליה המינים ולעובדה שמלכתחילה בחרה להצטלם. משאביה הכספיים יידרשו לה לניהול הליך. שכר עורכי-דין מיומנים אינו נמוך, והסיכוי להיפרע פיצויים מן הנתבעים תלוי בעצמת הראיות ובחוסנה כעדה.

התוצאה, קשה ומקוממת ככל שתהיה, היא שסיכויי הנפגעת להיפרע מפוגעיה, נמוכים. מה היה לה שחשבה להצטלם כך, לא כל שכן לשמור את התמונות או להפקידן בידי אחר.

כשהחוק ברור ואכיפתו קשה, המבט מתמקד בעצמו במי שמעבירים את התמונות האלה מיד ליד, לעתים קרובות ברשימות תפוצה רבות-חברים. הביטו סביב, הם לידנו. הם אנחנו. אנשים נורמטיבים, בחורים טובים. זו לא יותר מפיסת רכילות עסיסית עבורם. מחר תהיה תמונה של נפגעת חדשה, אבל כבר היום הבידור הוא טוב. בירכתי מוחם הם יודעים שזה פוגעני ואסור אבל הקטע, אי-אפשר לעמוד בפניו. עד שזו רעייתם או בתם שמצולמות.