סימני האזהרה נערמים בקצב מדאיג, בזה אחר זה: תחילה, קבוצת מומחי אבטחה, התריעה מליקויים במאגר הביומטרי, המעוררים חשש שהמידע הרגיש בו ידלוף (15 ביוני). ואז, אתמול, בזה אחר זה – מבקר המדינה מצא ליקויים חמורים במאגר ובניסוי שאמור לבחון את חלופותיו; הוועדה המייעצת למאגר המליצה – למצהלות העתונות הלא-מבינה - שלא לשמור בו טביעות אצבע אלא תמונות פנים בלבד ושר הפנים החליט, בניגוד להמלצה אחרת שלה, להאריך את ה'פיילוט' למאגר עד מרץ 2016.

הכלבים אפוא נבחו אתמול, ובחוזקה. והשיירה? הו, היא תעבור.

גופים רבי עצמה מקדמים את המאגר הביומטרי – המטה ללוחמה בטרור (לוט"ר) ומשטרת ישראל בראשם. דווקא החשוד המיידי, משרד הפנים, לא גילה מלכתחילה התלהבות יתרה. מוזר, האין זאת? הרי איסוף המידע הביומטרי וריכוזו במאגר נועד כביכול למנוע בעיות של התחזות לאחר לצורך קבלת מסמכי הזיהוי הרשמיים של מדינת ישראל, שהמשרד מנפיק – תעודת זהות ודרכון.

חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009 – זהו שמו המייגע של 'חוק המאגר הביומטרי' – מגלה מדוע רשויות החקירה מעוניינות בו. רשות המאגר נדרשת להעביר לשוטר תוצאות זיהוי המתייחסות לאדם שטביעות אצבעותיו נלקחו על-ידי השוטר (' אתה אומר שאתה חיים רביה? תן את טביעות אצבעותיך ואשווה אותן לאלה שנלקחו מחיים רביה לצורך המאגר, בעת שזהותו אומתה'). והעיקר – בית משפט השלום רשאי להורות להעביר למשטרה אמצעים או נתונים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי, בין השאר לצורך חקירת עבירות פשע וגם עוון, לצורך מניעת עבירות כאלה או לסיכולן ('בית משפט יקר, יש לנו טביעת אצבע חלקית ויקרת-ערך של אנס מצפון תל-אביב, אז הב לנו את כל טביעות האצבע של תושבי מרכז הארץ מן המאגר כדי שנדע אל נכון לאתרו').

פרצה ענקית. ונוחה. איזה בית משפט יעמוד אל נכון בפני בקשה כזו? ואם יעמוד, לא אלמן ישראל. הרי יימצאו שופטים נוחים יותר ואליהם במפתיע ינותבו הבקשות. היינו וראינו זאת גם בהליכים לפי חוק האזנות סתר וגם בבקשות לנתוני תקשורת וגם ב.... במה לא? אין במה לא.

אבל הרי כולנו רוצים לחיות בבטחון. גם שמאלנים שוחרי זכויות אדם. מדוע אפוא להתנגד למאגר? השיח הציבורי בענין זה רווי אי-הבנות. כביכול זוהי סוגיה טכנולוגית מורכבת ואם המטה ללוחמה בטרור רוצה מאגר אז אני מעדיף לתת את טביעות אצבעותי ובלבד שילדיי יחיו בבטחון. בארץ הזאת, בטח.

זו אינה סוגיה מורכבת. ביסודה היא פשוטה. הנה כמה דברים לדעת –

נתונים ביומטרים – טביעות אצבע, רשתית העין, מבנה כף היד, מבנה הפנים ועוד - יכולים לזהות אדם באופן ודאי (מומחים יאמרו לכם 'חד-ערכי' ומומחים-כביכול עוד יאמרו 'חד-חד-ערכי' ומי אנחנו שלמדנו בהומנית נעמוד בפני חד-חד-ערכי כזה). כמוהם כנתונים גנטים.

שינוי טביעות האצבע כרוך במאמץ שהוא מעבר להשג ידו של אדם מן השורה.

אנחנו מסתובבים ומותירים אחרינו שיירים מזהים כאלה – על גבי כוס הקפה ששתינו הבוקר, על מקשי הכספומט שממנו משכנו כסף, בידית דלת השירותים שזה עתה יצאנו ממנה, על הסמארטפון שלנו. ועדיין, ביסודו של דבר, קריאה איכותית של טביעת האצבע עדין מחייבת פעולה רצונית שלנו – הנחת האצבע על קורא ייעודי. אנחנו יכולים להימנע מכך. זו פעולה שבשליטתנו.

אבל לא כך באשר לתווי הפנים. מצלמות אבטחה פרושות ברחבי חוצות ובמרחבים פרטיים. איכותן הולכת ומשתפרת. הקלט הזורם ממצלמות כאלה יכול שיוצלב עם מאגר הצילומים הביומטרים של פנינו. או אז נזוהה בלי ידיעתנו וממילא בלי הסכמתנו. המדינה תדע איפה היינו. לא נדע מה תעשה במידע זה, כמה זמן יישמר בידיה, מי יוכל לקבלו כדין ולמי יימכר בשוחד (כי הרי מידע ממאגרים רגישים כבר דלף וגם בכסף: מאגרי המידע של רשות המסים, הביטוח הלאומי, מירשם האוכלוסין ואפילו פנקס האימוצים עולים בדעת). מה באמת עשית בבת-ים בשעה שאמור היית להיות במשרדך בתל-אביב, או חולה בביתך ברעננה?

הצהלה על כך שהוועדה המייעצת למאגר הביומטרי ממליצה לא לאגור בו טביעות אצבע אלא תווי פנים בלבד, היא אפוא חסרת שחר. תווי הפנים מסכנים אותנו יותר מטביעות האצבע.

בטחון אישי וגם מסמכי זיהוי חסינים לזיוף הם צורך חיוני. על הכל מקובל שתעודת הזהות הקיימת היא בדיחה. מכשיר למינציה ומדפסת ביתית מאפשרים לזייף אותה. תעודה שהיא כרטיס חכם היא פתרון מקובל. כתעודה היא תישא צילום ופרטי זיהוי כמקובל כעת. בהיותה כרטיס חכם יהיה מוטבע בה שבב. השבב יכול לאחסן את נתוני הזיהוי הביומטרים שלנו. כעת, כשנזדהה באמצעות התעודה תתבצע השוואה בין נתוני הזיהוי שיילקחו מאיתנו בו ברגע – לדוגמה, בקורא טביעות אצבע – לבין פרטי הזיהוי שאגורים בשבב החכם. אם מתקיימת זהות, אנו מי שאנו טוענים להיות.

לכן אמצעי זיהוי ביומטרים אינם הבעיה. לא נגדם מכוונת הביקורת. המאגר המרכזי הוא הבעיה. הוא לא נחוץ לפתרון בעיית הזיהוי. הוא יוצר סיכונים כבדים לפרטיותנו, גם אם לעולם לא ייפרץ וידלוף (והנחת היסוד צריכה להיות כי יפרץ או ידלוף; אחרי הכל יהיה מטרה נחשקת לתקיפות מתוחכמות מאומות בעלות אמצעים ומוטיבציה אין-סופית – סין, רוסיה, אירן ודומותיהן).

אז כלבי השמירה נבחו השבוע. והשיירה? כדי לעוצרה נדרש פוליטקאי בעל עוצמה אישית ויושרה. עליו לעמוד בפני גופי בטחון רבי-כוח מגובים בתמיכה פוליטית חזקה.

זו יכולה להיות שעתו הגדולה של שר הפנים, סילבן שלום.

נראה.