לשר התקשורת משה כחלון יש הזדמנות להטביע חותם דרמטי על ענף התקשורת. לשם כך עליו לדחות את היוזמה הנוכחית להקמת רשות פנים-ממשלתית לשידורים ("ברית המועצות"), ולפתוח בהכנות נמרצות להקמתה של רשות תקשורת מקצועית ועצמאית. במקביל הוא יוכל להודיע כי בכוונתו לכהן כשר התקשורת האחרון.
כפי שפורסם, בימים אלה שוקדים במשרד התקשורת על ניסוחה של הצעת חוק שתסב את שני הרגולטורים של שידורים מסחריים - הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין - לרשות פנים-ממשלתית אחת. שר התקשורת מצידו ימשיך לרכז בידיו את מלוא סמכויות ההסדרה של תחום הבזק. זהו מהלך שגוי בתכלית שאינו מתיישב עם צורכי הענף ומוליך אותנו בכיוון הפוך מן המקובל בעולם.

הוא שגוי משני טעמים עיקריים: ראשית, אנו בעידן ההתלכדות של תשתיות ושירותים, שבו מגוון של תשתיות הולכה משמש הן להפצה של שידורי טלוויזיה ורדיו והן לאספקה של שירותי בזק - טלפוניה, תקשורת נתונים, גישה לאינטרנט. במצב זה אין הגיון להפריד בין רשויות ההסדרה של שידורים ושל שירותי בזק, אלא דווקא לחבר ביניהן.

כיום ברור שהטיפול בנושאים שונים שעל סדר היום הרגולטורי - דוגמת שידורי טלוויזיה המופצים באמצעות רשת האינטרנט (IPTV), או תכנים ואפליקציות המועברים על גבי רשת נתונים סלולרית - מערב שאלות של תשתיות ושירותים, של הולכה ותוכן, של שידורים ושירותי בזק, ועל כן מתבקשת האחדתן של רשויות ההסדרה. שנית, הגיעה השעה להוציא את הרגולציה של שירותי התקשורת מידיהם של שר פוליטי ומנגנון ממשלתי ולהעבירה לידיה של רשות מקצועית ועצמאית.

ישראל היא מקרה חריג בנוף העולמי. בכל מדינות המערב ובמדינות המפותחות במזרח (למעט יפן) הכירו בצורך להקים רשויות מקצועיות ועצמאיות להסדרה של תחום התקשורת האלקטרונית, ורק אצלנו דבקים במודל שעבר זמנו.

קצב התחלופה של שרי תקשורת בישראל מסכל כל אפשרות של תכנון וגיבוש מדיניות מעבר לטווח המיידי. הענף צריך יציבות, ודאות ואופק רגולטורי ברור, אולם אלה אינם מתאפשרים במבנה ההסדרה הנוכחי. נוסף על כך, אופיים המיוחד של אמצעי התקשורת ושל מלאכת הרגולציה מצריכים רגולטור שמקצועיותו היא רב-תחומית. קשה להפריז בהערכת חשיבותם של שידורי רדיו וטלוויזיה, או של שירותי טלפוניה, תקשורת נתונים ואינטרנט, והשפעתם על חיינו כציבור וכפרטים. השיקולים שהרגולטור נדרש להביא בחשבון בבואו לקבוע מדיניות מצריכים יכולת ומיומנות מקצועית בשלל תחומים. זוהי פעילות שבמהותה מתאימה יותר לרגולטור מקצועי ועצמאי מאשר למיניסטריון ממשלתי.

היוזמה הנוכחית להקמה של רשות פנים-ממשלתית לשידורים צורמת במיוחד, היות שהיא מגלמת נסיגה מהעצמאות שכבר קיימת לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כתאגיד סטטוטורי, שעתה ייבלע לתוך המערך הממשלתי. ראוי שדווקא מעמדו העצמאי של הרגולטור המופקד על הבטחתם של מגוון במות ביטוי ושל פלורליזם בתקשורת - יישמר.

ב-2003 קיבלה הממשלה החלטה בדבר הקמתה של רשות תקשורת (אמנם פנים-ממשלתית) ובמשרד התקשורת הוכנה טיוטת חקיקה מפורטת. ההחלטה אושרה בהחלטות ממשלה נוספות, אולם בשנים האחרונות זנחו שרי התקשורת את המהלך. אם תמומש החלטת הממשלה שהתקבלה לאחרונה בדבר ההקמה של רשות לשידורים, יקטנו הסיכויים להקמתה של רשות תקשורת, לפחות בשנים הקרובות.

לטובת האינטרס הציבורי, הגיע הזמן להקים רשות תקשורת מקצועית ועצמאית, שתכנס תחת כנפיה את מכלול ההסדרה של שירותי הבזק והשידורים. יש לקוות כי השר כחלון יכיר בצורך דחוף זה, ויפעל להעלות את הרגולציה על דרך חדשה.

* הכותב הוא שותף במשרד עו"ד טל, עברי-עומר. בעבר כיהן כיועץ המשפטי של משרד התקשורת.