הצעת החוק באמת הזויה, וגלגוליה השונים לא ממש היטיבו איתה. היא קובעת לדוגמה שמנוי של ספק גישה לאינטרנט שלא הודיע אם הוא רוצה שירות מסונן או לא, יקבל שירות מסונן. שר התקשורת צדק כשתלה את התנגדותו בין השאר בכך שתיווצר "רשימת בושה" אצל הספקים, של מי שביקשו לצפות באתרי מין, הימורים ואלימות. וההצעה גם מגדירה אתרי מין שיסוננו במונחים הלקוחים מחוק העונשין. לדוגמה: "הצגת אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני". אי-אפשר להחליט אם לצחוק או לבכות כי סינון תוכן מתבצע באמצעות תוכנות מחשב. תראו לי תוכנת מחשב אחת שיכולה לקבוע אם יד, רגל או שד מוצגים כחפץ זמין לשימוש מיני או לא. הרי זו החלטה שגם בני-אדם מתקשים בה והיא תלוית הקשר, תרבות, שפה, מצב רוח – you name it....
אבל – וזה אבל גדול – מצהלות השמחה על "מפלתה של ש"ס" מוקדמות מדי. הן מלמדות כמה דברים. הנה שניים מהם -
- ההצעה עשתה שירות רע ליוזמיה. הפירסום אמנם טוב אבל הי, אתם הרי פוליטיקאים, אני לא חושד בכם שרציתם פירסום, רציתם רק לקדם את טובתם של ילדי ישראל. והעניין הזה כרגע בהקפאה. מי זוכר שבין נפלאות האינטרנט יש גם סיכונים מוחשיים לילדים, ממש כמו בכל הבט אחר של החיים?;
- הכותרות על מפלה מלמדות על קוצר ראיה עיתונאי. ההצעה לא מתה והיא גם תחזור, כי שהרב עובדיה מבקש לקדם אכן יקודם. אז או שש"ס תחכה בשקט ליום שהממשלה תהיה תלויה בה – וזו ישראל, היום הזה יגיע מהר מאד; או שתתחיל בסבלנות בתהליך החקיקה מההתחלה, או שהשר כחלון, אחרי שסיפק את רצון החילוניות הישראלית יפנה לספק את רצון הקואליציה החרדית. הוא יעשה את זה במקרה הטוב בדרך של תיקון ברשיונות ספקי הגישה. משרד התקשורת כבר מדבר על כך במפורש. במקרה הפחות-טוב הוא יציע חקיקה נאורה יותר.
{שודר לראשונה בגל"צ, בתוכנית המשפטית של עו"ד דודי תדמור, ב- 16.7.2009}