7 שנות מאסר ו - 16.4 מיליון דולר - זהו תג המחיר שנקבע לאחרונה למי שמעוניין להיות שחקן בכיר בתעשיית דואר הזבל העולמית. במציאות הנוכחית, שבה ארבע מתוך חמש הודעות דואר אלקטרוני, הן פרסומת בלתי רצויה שלא נתבקשה כלל על ידי הנמענים, מחיר כבד כזה יכול לסייע בשינוי המגמה המדאיגה.

לפני כשנתיים החל אדם בשם הווארד קרמק לפתוח לא פחות מ - 343 חשבונות גישה לאינטרנט אצל ספק הגישה השלישי בגודלו בארצות הברית - Earthlink. החשבונות נפתחו תחת שמות שונים, שכמובן אף לא אחד מהם היה שמו שלו. בחלק מהמקרים השתמש קרמק בפרטים מזהים של אנשים קיימים, כדי לפתוח במסווה על שמם את החשבונות. קרמק שלח באמצעות החשבונות שפתח 850 מיליוני הודעות דואר זבל. הן הציעו למכור תוכנה המיועדת לשלוח המוני הודעות בדואר אלקטרוני ותקליטורים המכילים 20 מיליון כתובות דואר אלקטרוני קיימות.

לפני ששלח את הודעות הזבל, דאג קרמק להסוות את כתובת השולח במסרים: במקום כתובתו-שלו סיפק כתובות של משתמשים תמימים (פעולה הידועה כ- Spoofing). ספק הגישה ביטל כל חשבון מנוי של קרמק, מרגע שהתברר שהוא משמש לצורך משלוח דואר זבל, בהתאם להסכם המנוי למשתמשים בשירותיו שאסר במפורש על פעילות כזו. אלא שבביטול החשבונות לא היה כדי למנוע את הנזק. לספק נודע על הפעילות האסורה בחשבונות, רק לאחר שחקר פניות של לקוחותיו למוקד התלונות של החברה. דלתות האורווה נסגרו, איפוא, רק לאחר שהסוסים ברחו ממנה ואף נפתחו מחדש פעם אחר פעם, עם כל פתיחת חשבון נוסף.

התוצאה היתה ש - Earthlink ערכה מרדף מתמשך ומתסכל, אחר נוכל שהסב נזק רב, לה ולמשתמשי אינטרנט רבים.

בחודש נובמבר 2002, לאחר שהצליח לאתר את זהותו קרמק (אשר נודע כבר אז כ"זבלן מבאפאלו"), הגיש הספק תביעה אזרחית נגדו. חצי שנה לאחר מכן פסק בית המשפט הפדרלי באטלנטה כנגד קרמק פיצויים בסכום דימיוני של 16.4 מיליון דולר. זאת ועוד בעקבות חקירה משטרתית שנוהלה נגדו, הוגש נגד קרמק גם כתב אישום פלילי. לפני כחודש הרשיע אותו חבר מושבעים בבית משפט במדינת ניו-יורק ב - 14 סעיפים של זיוף, הונאה וגניבת זהות. "הזבלן מבאפלו" נדון ל - 7 שנות מאסר. מחצית מהתקופה יהיה חייב לרצות, גם אם יהיה אסיר למופת.

פלטפורמה מושלמת לתרמית

הדואר האלקטרוני הוא השימוש הנפוץ ביותר באינטרנט. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מתרבות העבודה והפנאי של העולם המודרני וככזה הוא תורם באופן מהותי להתפתחות הכלכלית, החברתית והתרבותית של מדינות רבות בעולם. אך בה בעת, גורם דואר הזבל לנזקים הולכים וגדלים והופך לאיום ממשי על המשך אספקת שירותי דואר אלקטרוני.

הניזוקים המידיים הם כל בעלי תיבות הדואר האלקטרוני שנאלצים "להתענג" על אינסוף הצעות להתעשר במהירות, על הארכת איברים מסוימים בגוף, כמו גם על שלל הצעות פרסומיות נוספות. דואר הזבל משמש גם כנשא להפצת וירוסים, סוסים טרויאנים וכפלטפורמה מושלמת למעשי תרמית, הונאה וזיוף באינטרנט.

אך נראה שהנזק הגדול ביותר נגרם דווקא לספקי הגישה לאינטרנט. הם אלה שנושאים בעלויות הכבדות שבהקמת מערכות תשתית תקשורת ומחשוב לשם אספקת שירותיהם, כמו גם בהתקנת מערכות שיסננו את מיליוני ההודעות הבלתי רצויות. מעשים כמו אלה של הזבלן מבאפאלו, הנעשים בעלויות אפסיות, גורמים לעתים קרובות לכך שמחשבי השרת של ספקי גישה נכנסים ל"רשימות שחורות" בינלאומיות. בעקבות זאת, נחסמות ההודעות שמשוגרות על ידי המנויים של ספקי הגישה. התוצאה - "פקק" במערכות הספקים, שנוצר בשל עומס יתר, עד כדי קריסה של חלק מהמערכות, אינספור תלונות של משתמשים, שעות עבודה רבות לתיקון התקלות ולהפעלת מערכות גיבוי וכמובן, פגיעה תדמיתית קשה בשירותי הספק.

נתונים שהצטברו ממחקרים שבוצעו בשנתיים האחרונות מצביעים על עליה מתמדת בהיקף תופעת דואר הזבל. חברת AOL לבדה מסננת 2.5 מיליארד מסרים בדואר אלקטרוני... ביום. מחקר שנערך באפריל השנה על ידי חברת Brightmail מדווח כי 63% מהודעות הדואר האלקטרוני הן דואר זבל, בעוד מחקר אחר שנערך על ידי חברת Postini טוען שהאחוז גבוה הרבה יותר ומגיע עד ל - 83%. לשם השוואה, שיעור זה הסתכם ב- 8%, לפני שנתיים בלבד. הודעת זבל אחת מתוך חמש נושאת תכנים פורנוגרפיים וארבע מתוך חמש הודעות זבל מגיעות מצרכנים או משרתים שנדבקו בסוסים טרויאנים.

התוצאה אינה מאחרת לבוא. כבר כיום מדווחים 30% ממשתמשי אינטרנט על הפחתה ניכרת בשימוש בדואר האלקטרוני בעקבות השטפון של הודעות הזבל המתקבלות אצלם. דואר הזבל מהווה, אפוא, איום ממשי על המשך קיומם של שירותי דואר אלקטרוני ובתוך כך פוגע פגיעה קשה בעקרון החשוב ביותר בסביבת האינטרנט - זרימת המידע החופשי.

חוק טוב לא מספיק

השאלה, כיצד להתמודד עם האיום על אחד השירותים הטכנולוגיים המצליחים ביותר בתולדות התקשורת המודרנית, זכתה כבר לאינספור התייחסויות. מדינות רבות שוקלות את הצעדים הנדרשים לשם המלחמה בתופעה. הפתרון המיידי והרווח כיום הוא חקיקת חוקים כנגד דואר הזבל, הכוללים איסורים של משלוח הודעות בלתי רצויות, לצד החמרה בעונשים כלפי מפירי החוק וכן הקלה על הגשת תביעות אזרחיות נגדם. כך לדוגמא, נחקקו השנה בארצות הברית, באוסטרליה ובמדינות נוספות, חוקים המטפלים באופן מיוחד בבעיה.

אלא שהנתונים מראים (לפחות לפי מחקרים שנעשו בארצות הברית), כי אין די בחוקים, טובים ככל שיהיו. ב- 1 בינואר השנה נכנס לתוקף בארצות-הברית ה- CAN-SPAM ACT המיועד להתמודד עם התופעה. מאז, מספר הודעות "דואר הזבל" רק עלה. לצד החוקים נדרשת מערכת אכיפה אגרסיבית, מגובה בתוכנית ממשלתית סדורה למלחמה בתופעה. כמו כן נדרשת הפניית משאבים לפיתוח וליישום אמצעי מנע טכנולוגיים, כמו גם לתמיכה בהתארגנויות לא ממשלתיות של השחקנים המרכזיים בתעשיית האינטרנט.

בימים אלה פורסמה הצעה של משרד התקשורת הישראלי לתקן את חוק התקשורת (בזק ושידורים), כך שיאסור על שיגור דבר פרסומת מסחרי, בפקס, במערכת חיוג אוטומטית, בדואר אלקטרוני ובהודעת מסר קצר (כגון SMS). מוצע לחייב את מפירי החוק בקנס כספי כבד וכן לאפשר לנפגעים להגיש תביעה אזרחית על הטרדה. ככל שיתקבל תיקון לחוק, ברוח ההצעה האמורה, הרי שהיא עשויה לתרום למאבק בדואר הזבל - זאת על אף שהוראות בחוק הגנת הפרטיות מאפשרות כבר כיום, לפעול כנגד הזבלנים. הצרה היא שהוראות אלה אינן נאכפות כלל והיקף המשאבים המופנים למלחמה בתופעה, איננו מספק. ימים יגידו אם היוזמות החקיקתיות יועילו במשהו, או שגם הן ינגפו מול מבול הודעות הזבל הלא רצויות.